להיות מספר אחד – חלק שני

זה תמיד מתחיל בקטן, שינוי שניתן לעיכול ולא באמת מזיז ליותר מדי אנשים וחוץ מזה התלמידים והוריהם היו מרוצים – פופוליזם מהסוג הזול ביותר. כל שנדרש היה להקטין את מספר בחינות ההסמכה באחת-שתיים כדי להעלות חיוך על פני כולם. כולם ירוויחו מזה אמר השר הממונה וחייך חיוך קטן וממזרי. למקורביו אמר: "אנחנו נהיה נושאי הדגל, הבשורה החברתית תבוא מפה מהמשרד הממונה על החינוך". בינו לבין עצמו, מדי פעם, היה חושב שאולי הלך צעד אחד יותר מדי, זאת כי עמוד השדרה שלו היה גמיש למדי אבל כשעבר בין בתי החינוך ושמע את התגובות הנלהבות ידע שהוא נמצא במסלול הנכון. שנה וחצי אחרי פרצה המלחמה הגדולה בהיסטוריה של המדינה ושזו הסתיימה, ולקח לא מעט זמן – 3.5 שנים רצופות של כתישה עקובה מדם, היה ברור לכולם שכלום כבר לא יהיה כפי שהיה. המדינות המשתתפות כולל זו שאני גר בה זרקו אחת על השנייה כמות תחמושת שהייתה מסוגלת לחסל כוכב בסדר גודל בינוני, התיאבון להרס של המנהיגים רק הלך וגבר ככל שעבר הזמן. המדינה כמעט הוחרבה. השעה היא שעת חירום, האזרחים היו עסוקים בללקק את פצעיהם לספור את המתים ופשוט לשרוד כל יום מחדש. שר החינוך היצירתי העלה בפני חברי הממשלה את ההצעה להשתמש במערכת החינוך כבסיס לצמיחת סדר חברתי חדש שיוביל לצמיחת המדינה הן בטחונית כלכלית וחברתית. "זוכרים שצמצמנו את מספר הבחינות לפני מספר שנים" אמר , "אני מציע להמשיך באותה מגמה ולקיים בחינה אחת המכילה מספר פרקים בתחומים כמו היגיון, ראייה מרחבית, שפה וחישובים כמותיים, דברים חיוניים למשק ההרוס שלנו". הדבר יוזיל באופן ניכר את עלות החינוך וכל הבירוקרטיה העומדת מאחורי מנגנון ההיבחנות יעלם. שרים אחדים התנגדו בטענה שחסרה רוח בתוכנית החדשה ומה עם היסטוריה ותרבות שירה ומוסיקה. השר הכה בזעם על שולחן הדיונים " על מה לכל הרוחות אתם מדברים, לאנשים אין מה לאכול, מים נקיים לשתות, אין להם קורת גג או מקום להניח את הראש. הרגע סיימנו להרוג אלפי אלפים של אנשים ואתם מדברים איתי על תרבות. השעה היא שעה קשה וחובה עלינו למצוא דרך להרים את הראש" השר למד לנאום, אין ספק. הוא עשה זאת כעת מצוין. הוא גידל זוג ביצים אקסטרא לארג' וידע לומר את דבריו בנחרצות. גם המתנגדים הכי משמעותיים, חשבו שיש משהו ברעיון.
רוב רובם של אזרחי המדינה מששמעו על השינוי בתוכנית הלימודים לא התרגשו במיוחד וחשבו לעצמם שהדברים הם מאוד הגיוניים. ובכלל כשאתה רעב ללחם, ממש לא אכפת לך אם מקריאים לילדך בשיעור יצירת מופת או מדברים אתם על זכויות האזרח.
תוכנית הלימודים השתנתה והמורים, אלו שנותרו בחיים, תודרכו ללמד אותה על פי חזונו של השר. מורים מסוימים במיוחד אלו שלימדו בעבר מקצועות כמו ספרות, היסטוריה, אזרחות מוסיקה ותיאטרון לא השלימו עם האופן שבו השר דרך ברגל גסה בתוך גינתם הפורחת אבל מהר מאוד הם למדו שלהתנגדותם יש מחיר. חלקם פוטר או זכה במשרה זעומה בלבד. אחרים הופתעו לגלות שהם עברו על חוקי המדינה ולכן יש להם עסק עם רשויות החוק והיו גם אחדים שביום בהיר אחד פשוט נעלמו.
למורת רוחו של השר, הצמיחה הביטחונית, כלכלית, חברתית ומדינית שהבטיח איחרה לבוא. הנשיא העליון של המדינה הורה לשר להחזיר את המצב לאחור בתוך כחצי שנה אם לא יושג השיפור שהבטיח.
השר, האגו וביצי היען שלו ספגו פגיעה קשה. זה לא מספיק, צריך לעשות מהלך הרבה יותר דרמטי, חשב לעצמו. 3 ימים לא אכל, לא ישן, הסתגר בחדר עבודתו, עישן כמו קטר וכתב. מדי פעם היה מתקשר לחבר כזה או אחר, לשרים, אנשים בעלי עמדות מפתח בחברה מספר על רעיונותיו, שומע את תגובותיהם ורושם הערות. בתום שלושת ימי התענית יצא מחדרו אפוף העשן התקלח, התגלח, לבש חליפה, ענד עניבה שתה כוסית אחת לדרך ויצא.
הנשיא העליון וחברי הממשלה נותרו המומים בתום ההצגה שלו.
הנשיא העליון אמר: "אני צריך לחשוב על זה. בכלל לא בטוח שזה יעבור חלק".
אבל הקטע שזה דווקא עבר. עכשיו אני יודע, שאני רק בן 18 ואנשים צעירים בדרך כלל נוטים למרוד בחברה ובמוסכמות ואילו אנשים מבוגרים הם מיושבים בדעתם, להם כבר יש הרבה יותר מה להפסיד, ובכל זאת איך יכול להיות שמדינה שלמה קיבלה את התוכנית ההזויה הזו. דירוג האנשים בסולם חברתי על פי ציונים תוך שינוי שמם בכרטיס הזהות ביום שהם מקבלים את ציוני בחינות ההסמכה, ייעוד סופי ובלתי ניתן לשינוי לכל החיים. איך ייתכן שאנשים לא ראו מה זה יעשה להם, לילדיהם ולמדינה בה הם חיים.