מאתיים מילים – אתגר
אשמח אם תקראו את ה"רציתי להוסיף" לפני שאתם קוראים את הסיפור :)
גשם, ברד ואז שלג. הייתה זו תקופה ארוכה של קור שלוותה ברגעים קצרים וחמים. הלכתי בשמש וקפצתי בשלוליות התזתי מים לכל עבר. אנשים כועסים בהו בי והמשיכו בדרכם. לפתע סופרמן הגיח מהשמיים, צעק משפטים מעורפלים, הוא רוצה להציל אותנו כמיטב הבנתי, הנ"ל חזר למקום ממנו הגיע. עקבתי אחרי הגיבור דרך לא פשוטה עברתי בדרכי לחיזר. מצאתיו לבסוף ובירכתי אותו סיפרתי לו על העתיד מפני שבא מהעבר. מצא פורטל סתרים שהביאו עד הלום. גילינו גופה חשודה מוטלת בקצה האגם, נסחפה היא בזרם הנהר. רצינו לגלות מהיכן הגווייה הגיעה. חשבנו לפנות לתקשורת. הם אינם התעניינו בדבר, אמרו שיש אלפי גופות בעולם וכולן רוצות חמש דקות באור התהילה. הלכנו למתים, עלו מהקבר ודיברו איתנו סיפרו שעניין זה אינו חדש מיליוני בני אדם נרצחו בגלקסיה. אחד נהרג בזמן ששיחק בכדור עם אחותו, האחות אומרת שאינה ראתה כלום, עיוורת הינה לפחות כך סיפרה. כתב המסמך הולך ומשתנה מכיוון שדמעות מכתימות הדף ומעוותות את הגופן. איני יודעת מה קרה רציתי לעזור לאישה המסכנה שגופתה חיכתה שימצאו אותה. בטוח רצתה לברוח מהרוצח אך ללא הועיל ניצח רע הלב וגזל את החיים מאולי נשים רבות. נשמתם עלתה למעלה וגורלן נחרץ ברשעות משוועת איך קורים הדברים? מדוע הננו פוגעים בעצמנו? עצובה אני ממקרה זהה שהתרחש לפני מעט ימים בדיוק כשסיימתי מאתיים מילים.
תגובות (0)