בנתיים אין כותרת(:

השעה 8:40, אוון נכנס למטבח ומשפשף את עיניו.
אמו של אוון, ג'סיקה, מרימה את מבטה מעל הכריך שאותו עטפה בקפידה.
"מה קורה אוון? אתה מאחר…" היא אומרת."לא יודע אימא, לא ישנתי טוב."
"בכל מקרה, הנה הכריך שלך, תאכל משהו ותצא מהר בבקשה"
אוון פסע לעבר המטבח, הרתיח את הקומקום, והכין לעצמו קפה.
אוון ווקר, גר עם הוריו ג'סיקה וכריס, ועם שני אחיו- אבי, בת ה-15, ומייקל בן ה-12.
אוון עצמו בדיוק הגיע לגיל 17.
משפחת ווקר גרה ברובע העתיק, בעיר מנהטן שבמדינת ניו – יורק.
אביו – כריס, עסק בעריכת דין, ואשתו – ג'סיקה, עבדה בחברת השקעות.

אוון לקח עוגייה והתיישב על הספה לצד אמו, בעודו שותה את הקפה.
"תעביר ערוץ בבקשה" ביקשה ג'סיקה. אוון זפזפ בין הערוצים עד שנעצר בערוץ החדשות.
אוון בדיוק הרים את הספל לשפתיו בדיוק כששמע את קולו הבהול של הקריין: "נמצאה גופתו של גבר כבן 20, בפינת הרחובות – 21 ו- אדמס.
סיבת הרצח איננה ברורה כרגע, אך הסימנים מעידים על רוצח מיומן…"
"אויש, כאילו שאין לאנשים בעיר הזאת מספיק צרות." מלמלה לעצמה ג'סיקה.
וכאילו פתאום שמה לב שאוון עודנו בבית," אוון גש כבר לבית- הספר!"

אוון הניד את ראשו לשלום לשומר בעודו נכנס בשער התיכון .הוא חצה במהירות את הרחבה בדרך לבניין – 12, בו התקיים שיעור לשון.
כשהגיע הצלצול המבשר על ההפסקה, יצא אוון לספסל מאחורי הכיתה והתיישב ליד חברתו, ליה.
"אוון אתה נראה חיוור" אמרה לו. "אני קצת לא מרגיש טוב, אני חושב שאני מפתח משהו" אמר.
אוון היה נער גבוה ושרירי עם תספורת קצוצה,לא אחד שמראה חולשה.
"יעבור לי", זרק."כן, טוב אני מקווה, או שלא תוכל לבוא איתנו שבוע הבא…"
אוווו נכון…" אוון נזכר שתכנן לצאת עם ליה וכמה מחבריהם לכמה ימים "להתאוורר" רחוק מהבית"
הצלצול שמסיים את ההפסקה, הגיע. "אני כבר מרגיש יותר טוב" צחק

—————————————-

אוון קם בפתאומיות מתנשף ומלא אגלי זיעה. הוא היה במיטתו, הביט סביב בחדרו המוכר,ונרגע
הוא נשכב שוב ושחזר במוחו את החלום לפני שזה יישכח ממנו.
בחלום, הוא, אוון, רץ בחושך, היה המון דם, המון צרחות, וזהו.
אוון נער את ראשו, עצם את עיניו ונרדם. וכשקם למחרת, לא זכר דבר ממאורעות הלילה שעבר.

לאחר שבוע ישב אוון עם משפחתו לארוחת הערב, כולם ישבו, וחיכו שכריס, האב, יגיע
הם ישבו ופטפטו, וכעבור כמה דקות הדלת נפתחה וכריס נכנס בסערה. "אני מצטער" אמר בעודו נושק לאשתו ומחבק לשלום את ילדיו.
, אומרים שזה רצח עיכבו את כולנו, מצאו גופה ליד המשרד. ששיטת ההריגה בו דומה למקרה מלפני שבוע".
לאחר שנרגע, כריס התיישב והחל לשאול לשלום ילדיו. ."שב, שב" הרגיעה אותו אשתו,"הכול בסדר"
פתאום, קם אוון ממקומו במהירות ורץ לעבר הכיור. לאחר כמה שניות הוא הקיא.
אוון?" רצה אליו אמו, "מה קרה?" אני לא יודע מה קורה איתי, אני לא ישן טוב בזמן האחרון, ואני מרגיש רע.." " זה בסדר", הרגיעה אותו אימו "לך לישון, אתה תקום כמו חדש, אני מבטיחה".

אוון הלך לחדרו וסגר את הדלת, אך לא לפני ששמע את אחיו שואל את אמו: "אמא, מה יש לאוון?"
."הוא בסדר," ענתה לו "הוא פשוט חולה
אבל אוון לא הלך לישון. הוא הרים את הנייד שלו והתקשר לליה. היא ענתה לאחר כמה צלצולים, "מה קורה אוון?" "אני מצטער", ענה אוון,"אני לא אוכל לצאת אתכם מחר". הוא שמע התנשפות מהצד השני, "אוף..טוב לא נורא, נחזור לפני שתשים לב.." "לא נראה לי.." הוא מלמל במרמור וניתק.

למחרת ועד סוף השבוע, אוון ישב בבית וחיכה שירגיש טוב יותר.
ביום שבת כבר נמאס לו לשבת בלי לעשות כלום,והוא לא היה יכול להיות עם ליה כי היא נסעה עם חבריו , אז הוא החליט להסתובב קצת, ולשאוף אוויר צח בפארק שליד ביתו.
מיד שיצא, הבין שמשהו לא כשורה.
מחסומי משטרה חסמו את הרחוב והאזור כולו המה שוטרים."ניל!" קרא לשכנו שדבר עם אחד השוטרים ורץ אליו. "מה קרה?" שאל "רצח!" ענה ניל.
"עוד אחד, והפעם ממש מתחת לבית, אישה מבוגרת נרצחה בעודה מוציאה את כלבה לטיול,
אומרים שזה קרה בלילה, ושיש עליה סימנים של דקירות סכין. איך מישהו היה יכול לעשות דבר כזה?" תמה בתסכול.
אוון הרגיש מסוחרר, הוא התיישב על סלע לצדו של ניל "תגיד, הרציחות קשורות אחת לשניה?"
ניל הסתכל מסביבו כדי לוודא שהם לבד והנמיך את קולו: "השוטר אומר שזה רוצח סדרתי, ושכל אחד יכול להיות הקורבן הבא שלו."
"טוב אני חייב לחזור לבית, ביי ניל "אמר לו אוון, "ביי" קרא אליו בחזרה ניל, "שמור על עצמך!"

———————————-

השעה 2:00 בלילה,אוון מוצא את עצמו מחוץ לדלת ביתו.
הוא בבירור הלך לישון במיטה שלו בשעה 11:00 לאחר שדיבר עם ליה, ועכשיו הוא פה.
מה קורה לו?
אוון נכנס בשקט לביתו ורץ מהר לחדרו כדי לא להבהיל מישהו.
"אוון?" אחיו מייקל קלט אותו בעודו הולך לשירותים, "מה אתה עושה פה? למה אתה לא במיטה?"
שאל אוון, הוא פחד שמייקל יגלה שאחיו, כנראה, הולך מתוך שינה.
"סתם קמתי לשירותים, ואתה?" שואל מייקל את אוון.
"אני א… לקחתי כדור, אני תכף חוזר למיטה" מלמל, הלך במהירות לחדרו,והתכסה בשמיכה.
מה קורה לו? בזמן האחרון קורים יותר מדי דברים מוזרים, קודם הרציחות האלו ועכשיו זה.
אילולא היה אוון כל כך עייף, וודאי היה חושב על כל עוד הרבה, אבל עיניו נעצמו מאליהן, והוא נרדם.
למחרת בבוקר אוון הרגיש הרבה יותר טוב, הוא קם במהירות, התארגן, ויצא לכיוון בית-הספר.
לאחר כמה דקות הליכה זיהה אוון מרחוק את חבריו וליה בניהם.
"היי אוון" צעק אליו ניק חברו הטוב "מה קורה?"
"אני מרגיש מעולה" ענה אוון בעודו מחליק כיפים עם חבריו ומחבק את ליה לשלום.
"נו איך היה?" שאל, "וואי היה טוווב", ענה ניל "חבל שלא באת".
"כן… טוב לא משנה, והעיקר שחזרתם."
לאחר כמה דקות, ישבו כל החבורה בשיעור פסיכולוגיה משעמם במיוחד.
 

המוח של אוון נרדם בערך במילים:"היום נלמד על.." הוא היה ממשיך לרחף עד סוף השיעור אלמלא ראה את ליה, שישבה לידו, מרותקת כל כך לדברי המורה.
"מה כל כך מעניין אותך?" שאל אותה, ליה סימנה לו 'רק רגע' בידה, ואוון החליט להקשיב "… אחת הבעיות שיכולות לצוץ אצל אנשים מסוג זה,היא 'פיצול אישיות, למרות החשיבות המועטה שמייחסים לנושא זה, זוהי אכן מחלה קשה.
לפיצול האישיות יש כמה דרגות וביניהם, הדרגה הקלה, אדם בעל 'ישות' שנייה שמתפרצת אצלו בעיקר בעיתות משבר, ונעלמת תוך כמה דקות, ועד לדרגה הכי חמורה, שכביכול כלואות באדם 2 דמויות שונות ונפרדות לחלוטין, וכל אחת מהן תופסת פיקוד על הגוף בזמנים שונים."
סיכם המורה בקולו החד- גוני. "את עקרונותיה של המחלה נלמד בשיעור הבא, אתם משוחררים." המורה אסף את חפציו,ויצא מהכיתה.
"נו ליה, מה כל כך עניין אותך?" חקר אוון. "עזוב" ענתה לו "אתה בא החוצה?"
לאחר שהיום עבר בעצלתיים, כיאה ליום טיפוסי בבית ספר, הגיע אוון לביתו, הוא בדיוק פתח את הדלת שהרגיש משהו מוטח בחוזקה על ראשו ופלט צעקה.
אוון הסתובב וראה את אחיו מתפקע מצחוק ומצביע על כדור חדש.
"מייקל!" "מה נכנס בך??? זה כואב!" התעצבן אוון על אחיו, "וחוץ מזה מאיפה הכדור הזה בכלל?"
"אבא" ענה מייקל, אוון הסתובב ופנה אל אביו שישב על הספה וקרא. "אבא?!" שאל בתימהון.
"כן אוון, מגיע לו הוא קיבל ציון טוב במבחן במתמטיקה…"
"פששש… יפה מייקל, תגיד אבא, איפה אבי?" "בחדר שלה, לך תראה מה איתה"
"אבי?" קרא אוון מאחורי דלת חדרה של אחותו,"תיכנס" אמרה.
אוון נכנס לאט וראה את אחותו יושבת מדוכדכת ובוהה בריצפה.
"מה קורה אב? את בסדר?" שאל אוון בדאגה והתיישב על יד אחותו.
"לא," ענתה לו בעצב. "שוב הדביל הזה מהכיתה שלך?"
אוון ראה בעיני אחותו שהוא צודק "תקשיבי אב, אם רק תתני לי ללכת אליו לחנך אותו קצת…"
"לא" קטעה אותו אחותו,"אני אסתדר" "טוב, אם תרצי אני תמיד יכול להחטיף לו קצת.." אמר לה בקריצה.
"כן… תודה אוון" אוון חייך אליה, ויצא.

——————————-
השעה 2:30, אמצע הלילה.
הוא יוצא לאט מהסמטה החשוכה והולך שפוף ראש לעבר גבר שעמד ועישן בפינת הרחוב.
הוא הלך בשקט עד שהגיע למרחק של מטרים ספורים ממנו, ופלט נשיפה חדה, המעשן הסתובב במהירות וצעק בבהלה, האיש הוציא סכין והתקרב לגבר באיטיות, הגבר זרק את הסיגריה וקפץ אגרופים "עוף מפה בנאדם" צרח עליו "תתרחק ממני כבר", אך האיש לא נרתע, הוא תקף פעם אחת עם הסכין והחטיא, הגבר צרח, האיש תקף שוב, והפעם הסכין חתכה את ידו של הגבר, צרחות ודם התעופפו לכל עבר, הגבר מעד על הרצפה, האיש רכן אליו ודקר, הפעם בבטן, עוד דם, הגבר החל לאבד הכרה והאיש המשיך, דוקר בכל הכוח.
המדרכה נמלאה בדמו של הגבר, האיש בדק את הדופק ווידא שהגבר מת, הוא מת.
האיש הסתובב ונעלם בחשכת בליל, השעה 2:39.
———————————

אוון התעורר, ודשדש את רגליו לעבר המקלחת, הוא פתח את הברז ושטף את פניו.
משהו נראה לו מוזר, הוא הסתכל שוב על הכיור, דם.
היו שאריות של דם קרוש בתחתית הכיור, "מה לעזאזל…" מלמל אוון לעצמו.
הוא התעלם מהדם, והמשיך להתארגן. בעודו מכין לעצמו את הכריך הפעיל אוון את הרדיו.
"וכעת," קרא קולו של הקריין, "גופתו של גבר כבן ארבעים נמצאה מוטלת ללא רוח חיים.
הגבר נרצח ככל הנראה בדקירות סכין, על ידי הרוצח הסדרתי.
עד עכשיו, לא מראה הרוצח בררנות מיוחדת בבחירת הקרבנות שלו.
המון זמן שהעיר מנהטן לא סבלה מפושע כל כך אכזרי וחסר מצפון.
כל היודע דבר על זהותו של הפושע, מתבקש לחייג לקו החם המיוחד שהוקם בנושא."
אוון הנמיך, זה הספיק לו.

יותר מאוחר, בהפסקת הצהריים חיפש אוון את ליה, לאחר כמה דקות ראה אותה חוצה את החצר לקראתו "איפה היית?" שאל. "אאא… סתם נפגשתי עם היועצת" מלמלה.
אוון שם לב שליה לא מסתכלת לו בעיניים, "ליה, משהו עובר עלייך בזמן האחרון, ואת לא מוכנה לספר לי". פסק אוון, "עזוב את זה אני בסדר גמור," דחתה אותו ליה.
"ומה איתך?" שאלה, "אני לא יודע יש לי תחושה מוזרה בקשר לכל הרציחות האלה, כאילו אני אני קשור אליהן איכשהו…". אוון לא הספיק לסיים את המשפט כשליה קפצה לפתע והחלה לרוץ ממנו "דקה חוזרת" צעקה מעבר לכתפה.
"ליה! עצרי" צעק אוון בחזרה, אך ליה כבר הייתה הרחק ממנו.
נמאס לי מהיום הזה, התרגז אוון והחליט לחזור לביתו.

"אוון קום, אוון התעורר…" שמע אוון את קולה של אחותו "אוון קום, אתה ישן כבר איזה חמש שעות, השעה כבר שש" "טוב טוב, אני קם" מלמל אוון.
"מה עם מייקל, ועם אימא ואבא?" "כולם כבר כאן" ענתה לו אבי "אימא אומרת שאתה נראה מאוד חולה".
"כן… אני חושב שאני בכל זאת אחזור לישון", "איך שבא לך" אמרה לו אבי, ויצאה מהחדר.

אוון הרגיש שהוא חולם, אבל זה לא בדיוק היה חלום,
הוא ממש הרגיש שהוא הולך לכיוון חדרו של אחיו, באמצע הלילה.

אוון התעורר בפתאומיות לקול צרחות, הוא הסתכל על השעון – 3:30, הוא קם ורץ לכיוון הצרחות, החדר של אחיו, "מייקל!" זעק ונכנס לחדר.
כולם היו שם, אביו, אמו, אבי, וגם מייקל, אבל רגע, למה אימא שלו בוכה ומחבקת את מייקל?
אוון הלך כמתוך חלום והתקרב לאחיו, אחותו צרחה, אמו בכתה, ואביו עמד המום ובהה בחלל האוויר, יגונו נראה הרבה מעבר לדמעות. "מייקל" מלמל אוון והסתכל על אחיו.
עיניו היו כעיני זכוכית, הבעות ההלם והאימה עדיין חרוטות על תווי פניו העדינים.
הוא צעק.
הוא אפילו לא ידע מה, ולא היה לו אכפת.
כל מה שעניין אותו היה אחיו, שהיה מוטל חסר חיים לרגליו.
הוא חיבק את אחיו בכוח ובכה, דמעותיו נוזלות על ידי אמו המחבקות את מייקל ואותו.
אך לפתע הזדקף אוון, הוא הבין, הוא הבין מה קורה, מה הקשר שלו לכל הרציחות.
אוון טס לחדרו וחייג את מספרה של ליה, היא ענתה מיד ונשמעה לחוצה "מה אוון?"
"ליה אני חייב לפגוש אותך".
כעבור כמה דקות, ראה אוון את ליה בפארק מחוץ לביתו, ליה נראתה לחוצה ומודאגת "אוון מה קרה?"שאלה, "ליה זה מייקל, מייקל, הוא…" "הוא מה?" זעקה ליה. "הוא נרצח ליה, הוא נרצח! וזה אני! אני עשיתי את זה" אוון עצר כדי לנשום והמשיך, "את זוכרת את השיעור על פיצול האישיות? זה אני ליה, אני מורכב משתי דמויות- אוון, והרוצח, אני כל לילה הסתובבתי בעיר וחיפשתי קרבן, אני… ליה, אני רוצח.." מלמל אוון בקול שבור. "תירגע" זעקה ליה, "תירגע אוון, אני לא אוכל לעזור לך אם לא תרגע. תשב!" פקדה עליו, "תשב, תסתכל לי בעניים ותשתוק, עכשיו אני מדברת"
גם אם רצה, אוון לא יכל לדבר, הוא היה כה המום מהתגלית שלא חשב אפילו לסתור את דבריה של ליה, אם הוא צודק, והוא באמת רוצח, מגיע לו למות. "תקשיב לי אוון, לפני לא הרבה זמן חשדתי במשהו דומה, אבל לא הייתי בטוחה בכלל, אתמול הייתי אצל הפסיכולוגית והיא הסבירה לי, היא הסבירה לי מה אתה. התסמונת שלך גורמת לדמות רדומה בך להתפרץ בלילה, לכן אתה עייף ולא ישן טוב בזמן האחרון, הדמות השנייה שמשתכנת בתוך הגוף שלך רוצחת, וכשאתה מתעורר אתה לא זוכר כלום כי אתה קם בדמותו של אוון ולא בדמות הרוצח, אוון תבין אתה לא רוצח, אתה לא אשם, זה לא אתה! אתה חף מפשע!" אוון היה שבור, הוא נראה עלוב, הוא הסתכל על ידיו בגועל, "רצחתי את אחי, רצחתי את מייקל" "לא אוון!" צעקה ליה, תפסה בשתי ידיו והביטה בו בתחינה "אתה חף מפשע…" אוון הניד בראשון " לא ליה, אני מתכוון להסגיר את עצמי, בבקשה אל תנסי לעצור אותי" בכה אוון, "אוון" בכתה גם ליה, "אוון לא, בבקשה לא, אם אתה אוהב אותי תיתן לי לעזור לך, אנחנו נלך לפסיכולוגית, היא תסביר לשוטרים הכול, יטפלו בך, ואתה תישאר אוון שאני אוהבת." לחשה לו ליה בתחינה, מסתכלת בעיניו השבורות, מלאות הדמעות.

אוון וליה היו בדרכם לפסיכולוגית "אוון אני חושבת שאתה צריך לפגוש את המשפחה שלך" אמרה ליה בעדינות. "אני לא מסוגל" ענה לה אוון חלושות, "אני לא מסוגל, אני רצחתי את אח שלי, איך הם יסכימו לראות אותי? איך?" שניהם שתקו מאז, כל הדרך לפסיכולוגית. כשהגיעו, ליה דפקה על דלת ביתה. "כן" נשמעה קריאה, וליה פתחה את הדלת, הפסיכולוגית ישבה על כורסא ועלעלה בעלון כלשהו, "היכנסו ליה ואוון, ואנא, תרגישו בנוח" הוסיפה, והצביעה על הספה הזוגית מולה.
"גברתי" פתחה ליה, הפסיכולוגית הרימה את ידה לאות שתעצור. "רק רגע ליה". אמרה וקמה, "אני אכין לי תה, ונתחיל לשוחח".
ליה, ממקום מושבה ליד אוון הפנתה אליו את מבטה, אוון נראה כמנסה לא להרגיש בנוח, הוא בהה בקיר מולו בהבעת אומללת ששברה את לבה של ליה, הוא נראה כל כך מלא צער, ואכול חרטה, שליה התלבטה אם באמת להסגיר אותו, זה אולי יהיה המעשה הנכון בעבורו. לאחר כמה דקות חזרה הפסיכולוגית עם ספל התה בידה התיישבה על הכסא מול אוון וליה, ופתחה, "אני מדברת עכשיו, ואני מבקשת שלא תקטעו אותו עד שאסיים" היא חכתה רגע כדי שדבריה ייקלטו, והמשיכה. "טוב אוון, תראה, ליה נפגשה איתי כמה פעמים בזמן האחרון. ליה כל כך דאגה לך, היא הבינה שמשהו לא טוב קורה לך, היית חיוור מהרגיל, היו לך בעיות של חוסר שינה, ומשהו בך היה שונה מאז הרצח הראשון,אוון, אתה לוקה בתסמונת נדירה, הסבירות שלה היא אחד ל- חצי מיליארד בני אדם ככה שיש כמוך רק עוד שישה עשר אנשים בעולם, התסמונת היא בעצם סוג של פיצול אישיות ברמה החזקה ביותר שמוכרת לנו כיום, כל כך חזקה שאפשר לתאר אותך, אוון, כשני בני אדם, ישויות, או דמויות, שכלואות בתוך גוף אחד, האישיות הראשונה שלך היא אוון שאנו מכירים. השנייה, ככל הנראה, היא דמותו של רוצח מתועב. כל כך גדול השוני שבין הדמויות, כך שהמוח שלך דחה כל פרט שאולי רמז על המצאה של דמות שנייה אצלך. הזיכרון לדוגמא, אתה לא זכרת אף לילה בוא יצאת ורצחת, ולא רק שלא זכרת, התודעה של אוון באמת ובתמים לא ידעה שום דבר על המצאה של דמות חזקה כל כך, כמו רוצח באותו גוף שבה השתכנה.
סדר היום שלך היה כזה- אוון הולך לישון, לאחר זמן מה, שתודעתך כבר נכנסת למצב של תרדמת, מתעורר הרוצח במיטתך, יוצא מהבית בגוף שלך, ורוצח. כשהוא חוזר לביתך, הוא שוטף את ידיו מדם, ולא משאיר שום דבר שירמוז על הרוצח שהוא. אתה חוזר למיטתך, ומתעורר כאוון." סיימה הפסיכולוגית והסתכלה על אוון.
"גברתי", קראה ליה, " את חייבת לעזור לנו, תטפלי באוון, תוציאי את הרוצח מהגוף שלו," הפסיכולוגית הנידה בראשה" קודם כל, אוון ילך למשפחתו ויספר להם מה קרה, ורק אז אוכל להתחיל לטפל בו" ליה פנתה לאוון, "טוב אוון תעשה מה שהיא אומרת אני חייבת לרוץ לבית, אימא שלי בטח משתגעת כבר מרוב דאגה, כבר שבע בבוקר", אוון הנהן לה לאות ששמע, וליה יצאה.
לאחר כמה דקות קם אוון " טוב…" גמגם "אני…אני הולך לבית.."
"בהצלחה אוון" קראה אליו הפסיכולוגית ואוון יצא לרחוב. כשהגיע לרחוב הראשי, הביט סביבו אוון. אנשים עם מזוודת הולכים לעוד יום עבודה רגיל, ילדים עם ילקוטי בית ספר בדרכם לעוד יום לימודים ארוך ומייגע, ורק הוא, אוון, מהרהר בעתידו.
אבל אוון כבר ידע מה הוא צריך לעשות, הוא ידע עוד שישב בביתה של הפסיכולוגית.
אוון לא היה יכול להרשות לעצמו, לרוצח שבו, לרצוח עוד ולהסתובב חופשי.
אוון יסגיר את עצמו למשטרה לפני שעוד מישהו ייפגע, ולא רק זה, אוון גם יתרחק ממשפחתו כמה שיותר, הוא פגע בה מספיק גם ככה.
ההחלטה גמלה בליבו של אוון, והוא החל ללכת לעבר תחנת המשטרה.
אוון פתח את הדלת והביט סביבו, יום רגיל בתחנה, כולם מחפשים אחר הרוצח הסדרתי, אבל הוא פה, אוון פה, ועכשיו הכול ייגמר.
אוון התקרב אל אחד מדלפקי בקבלה ברעד "כן?" שאלה אותו השוטרת שישבה בקבלה, "אתה צריך משהו?"
אוון פתח וסגר את פיו כמה פעמים, עד שהתחיל לדבר, ומשהתחיל, לא הפסיק עד שגמר לספר לשוטרת הכול. הוא סיפר את כל מה שידע, איך שהוא רצח אישה בת שבעים, איך רצח גבר בן ארבעים שכל חטאו הוא שהיה שם.
אוון סיפר גם שהרוצח שבתוכו רצח, לא אוון, הוא סיפר את כל מה שהפסיכולוגית אמרה לו.
כשאוון דיבר, הוא חשב על כל אחד ואחד מהאנשים שרצח, במיוחד על מייקל, והחל לבכות, הוא לא חשב שהשוטרת תאמין לו, אבל עיניה אמרו אחרת.
היא החלה לגמגם וקראה למפקד התחנה. היא סיפרה לו הכול.
המפקד, אדם גבוה וחמור סבר, אזק את אוון. אוון הלך אחריו לתא מעצר.
"שב" זרק אליו המפקד "נראה מה נעשה איתך."
אוון זרק את עצמו על הספסל הקשה, ולפני שחשב על כך, נרדם.
צעקות העירו אותו, הוא ראה שוטר מהתחנה "קום, יש לך מבקרים" השוטר פתח את דלת התא וזז הצידה.
אמו נכנסה אט אט אל התא כסהרורית, וחיבקה את אוון בחוזקה. אוון, שידע שהחיבוק לא מגיע לו, דחה אותו.
אימא שלו סירבה לעזוב אותו, ורק בכתה וחיבקה אותו בחוזקה.
בזווית עינו ראה אוון את אביו עומד בכניסה, שבור, ואת אחותו אבי לצידו.
"אבי" קרא אוון לאחותו "אב אני מצטער, אני מצטער" הוא בכה.
אחותו רצה אליו בוכה גם היא, וחיבקה אותו "אני יודעת אוון! אני יודעת…"
"אבל…" גמגם אוון "אבל איך ידעתם?"
אבי ואמה שתקו ופינו לאוון את שדה הראייה, הוא ראה את ליה עומדת בפתח התא ומסתכלת עליו ברחמים עזים. "אנחנו נצא…" לחשה אמו, היא אספה את אבי והם יצאו בשקט מהתא, ליה התקרבה לאוון "אנחנו נוציא אותך מפה אוון, אני מבטיחה" אמרה, דמעות נוזלות מעיניה. "רק תישאר פה אל תעשה שום דבר טיפשי, אני מביאה לפה את הפסיכולוגית שתסביר לשוטרים הכול."

"אתה תצא מזה אוון" היא לחשה ונגשה אליו, אוון חבק אותה, תקווה קטנה אולי, ניעורה בו. הוא כשל אחורה לאחר כמה שניות, "אני יוצאת אוון אמרה ליה "אני אוהבת אותך הוסיפה, ויצאה בריצה מהתא.
השומר נעל את דלת התא והשאיר את אוון עם מחשבותיו.

ליה רצה לביתה של הפסיכולוגית והסבירה לה את המצב. הפסיכולוגית תפסה פיקוד. "אני אעזור לכם, כדי להוציא את אוון מזה, אני צריכה להיפגש איתו כמה שיותר מהר ולהתחיל בטיפול" אמרה בעודה רצה לצד ליה לעבר תחנת המשטרה, היא נכנסה והלכה במהירות לעבר תאי המעצר.
" השארי פה ליה" פקדה עליה ליד דלת תאו של אוון, נשמה עמוק, ונכנסה.

אוון ישב על כסא מצדו השני של השולחן מבלי לזוז. הפסיכולוגית משכה את הכיסא שמולו, והתיישבה.
היא הישירה מבט בפניו ופתחה, "אאאא…" היא השתנקה, דמה קפא בעורקיה מייד כשמוחה סיים לנתח את התמונה שנגלתה לעיניה.
פניו של אוון לא סתם היו דוממות ושלוות, שריטות מעטות עטרו את פניו הכחולות, עיניו התלבטו מחוריהן. והחגורה, שעד עכשיו הייתה על מכנסיו, הייתה מלופפת בחוזקה סביב צווארו של אוון.
עיניו שימרו את יגונו הכבד שחווה ביום האחרון לחייו, אך מבטו היה ריקני, אוון ווקר התאבד.
הפסיכולוגית החלה לבכות ולהתנשם במהירות, היא כשלה אחורה לכיוון הדלת באיטיות, אוון וקר מת, הפסיכולוגית צרחה.
שוטרים רצו באקדחים שלופים וכשראו את גופתו של אוון כשלו לאחור והוכו באלם. שוטר אחד התקרב ונסה להחיות את אוון, אך לא נשאר מה להציל, אוון ווקר התאבד.
משפחתו של אוון רצה בבהלה אל תוך התא, דמעות נשפכו כמו מים.
אבי, ג'סיקה וכריס, עיני שלושתם הביעו צער ויגון עמוקים מנשוא.
ליה נכנסה בסערה, רואה את המשפחה המרוסקת, עיניה חולפות, מתקבעות על גופתו הדוממת של חברה. "לאאא" היא זעקה, "אוון, לא!" היא רצה אליו ונערה אותו אך לא היה בידה שום דבר שיכלה לעשות. היא ישבה על הספסל, שבורה, וג'סיקה צירפה גם אותה לחיבוק משפחתו חם. וכבר לא היה ברור של מי הדמעות, או למי שייך הצער, רק דבר אחד היה ברור.

הוא לא היה יכול לחיות עם האשמה שברצח אחיו.
הוא כל כך פחד ממה שהוא, הוא פחד לפגוע בעוד מישהו.
הוא הרגיש צורך לכפר על מעשיו האיומים.

אוון ווקר התאבד.

השעה 3:00 בלילה, אותו האיש צועד בחשכה, מחפש אחר קרבן.
הנה, בצילה של מנורה מהבהבת עמד נער ודבר בטלפון.
לפתע הנער הסתובב וראה את הדמות המשחרת לטרף של האיש במרחק כמה מטרים ממנו, הוא זרק את הטלפון, " זה אתה" הוא צעק " זה אתה", הוא מעד לאחור והאיש זנק עליו, מוציא סכין ארוכה מכיסו. הוא רכן מעל הנער, ותקף.
הנער פרכס כשעוד ועוד דקירות מבתרות את גופו.
הוא פרכס עוד כמה שניות עד שגופו נדם.
האיש קם וניגב את הסכין בשולי מעילו.
הרוצח מילא את סיפוקו.

———————————

למחרת, חדשות השעה 8:00 וקולו של הקריין מבשר " גופה של נער נמצאה הבוקר, הפרמדיקים שהוזעקו למקום נאלצו לקבוע את מותו, כשראו את גופו המבותר. הרוצח הסדרתי," המשיך קולו של הקריין, "ממשיך להרוג".