בריאה-גם כן סיפור

משהעולם הסכים שיש מקום לאלוהים
הוא מיד קם ונהיה כמו שתמיד היה
מופת של עשיה.
לאחר שחזר מטיול לחול או שניים
למנוחה במעונו בשמיים
בלי תפונה הוא נפנה ליישר לו פינה לייסד בה שכונה.
עודפים לא מתנדפים הוא הסיר מפניו
הם סבו חזרו זה התחיל להפריע,
עד שמסך מעליו הוא מתח לרקיע.
בחומר חפר והוציא ונבר
ומכל העפר הצטבר על צדו הר.
האמת התעייף והרגיש שלא כיף.
כמו אמן כל יוצר,
חש חשק עז להתפאר
ולתאר מה שעליו עובר.
הצדה להציץ הביט, אם מישהו מאיט,
אולם אף כלום לא התעניין, אזי במקום להתבכיין
מהחצץ קרץ מין איש כלבבו להיות לו בן דבבו.
גילף חמש רגליים, תלה על מוט אזניים
הוסיף ארבע עיניים, טוב יותר לראות
והמתין לחכות מה צופנות הבאות.
כן וגם כמה פיות, פתח בשביל מגוון דעות.
"אני חושב" היגג הפה
"משמע אתה קיים" ענה אחר
"אתה מפריע לדבר" ציין שלישי
"אתה בעצם זה אני" נדחף פה חמישי
"ולא שווה לדחוף כל רעיון טפשי".
"אל תדרדר למאבק רגשי".
"נתקלנו, סכיזואיד.
"אתה תרד לי מהאיד".
"לך תתנתק"
"תודיע לי כשתשתתק".
רגליים לבעיטות
פיות לחרפות
היצור נפל והתעוות.
"מספיק" צעק האלוקים
"גם ככה יש פה אבקים".
"אתה מי שתגיד מה לעשות,
אם אני קם, עושה ממך פרוסות".
תקוף בחרדה, האל תלש את המקל
חבט מבלי לחמול, הרס כמעט הכל.
"האף תספה צדיק בגלל רשע?"
לאט עוד קול בלחישה רפה
"כי אלימות זו לא תרופה,
צריך קצת חוש מידה".
"זו אחריות כבדה" הסכים האל
"אבל גם כיף" ואת הפה האחרון שסף.