הזמן מרפא את הכאב?

אומרים שהזמן מרפא את הכאב, אז לפני שאני צוללת אל המקום שהכי כאב לי אני לוקחת נשימה אחת עמוקה, מחזיקה את האוויר בתוכי, סופרת עד שלוש ומשחררת..
פעם הייתי חושבת על זה כל הזמן אבל היום כבר פחות, רק לפעמים אחרי חלום רע או שאני עוברת עם האוטו באותו המקום.
לא הצלחתי לכתוב על זה אבל עכשיו מרגיש לי שהגיע הזמן, עברו כבר כמה שנים.. אולי הפצע נסגר?
קרה לי מה שקורה להרבה בנות, בזמן האחרון גם ללא מעט בנים, לא שאלו אותי אם אני רוצה, אפילו נאבקתי שזה לא יקרה. אבל אני אחת והם שלושה אז מה היו הסיכויים? צעקתי, שרטתי, בעטתי זה לא עזר..
לא עברתי את זה לבד, זה לא אפשרי, סיפרתי לאמא ולשתי חברות טובות. אחרי תקופה קצרה הכרתי מישהו, הרגשתי שאני חייבת לספר.. סיפרתי כשהדמעות מציפות אותי, הוא מלמל כמה קללות שהופנו לאותם אנשים רעים ולא דיבר יותר אבל חיבק אותי והיה אפשר להרגיש כבר באותו חיבוק שהוא נזהר. נזהר שלא להכאיב, לא לחנוק. ומאז לא דברנו על זה שוב. ומה עם הסקס? בטוח זאת שאלה שמעניינת את כולם… אז חשבתי שהוא טוב, אני לא הכרתי משהו אחר, הוא נמשך אלי, אני נמשכת אליו, ארבע שנים שאני למטה והוא מעלי…
אחרי הרבה זמן אני כבר לא נמשכת מנסה להבין למה ולא מצליחה, ולבסוף מחליטה להפרד.
אחרי כמה חודשים פוגשת מישהו חדש, לו אני לא מספרת, מרגישה שאני יכולה להתמודד לבד. פתאום אני מבינה את ההבדל, הסקס מושלם, סוער, מגוון ואפילו אגרסיבי! הוא לא נזהר אין לו ממה. זה לא הפריע לי אף פעם אפילו מחרמן אותי יותר! ואחרי כמה חודשים יחד מתפתחים רגשות, אנחנו יושבים בגינה מחוץ לבית שלו על הספסל הקבוע שלנו ואני מספרת לו הכל, הוא לא אומר יותר מידי רק מחבק חיבוק חזק, חיבוק חונק, אפילו קצת כואב זה לא היה אותו חיבוק זהיר שהרגשתי בעבר. הוא אומר לי אל תדאגי כלום לא ישתנה. ואני תוהה איך הוא הבין שזה מה שאני רוצה? אני לא מתאפקת ושואלת אותו, הוא מסביר שהיה בסיטואציה דומה רק עם מישהי אחרת והוא נזהר ושזאת הייתה טעות. אחרי כמה דקות של התאוששות אנחנו עולים אליו לדירה כן זה היה אגרסיבי אבל הוא יודע ואני יודעת שהכל מבחירה ואהבה.

הזמן מרפא את הכאב? זה נכון! אבל הצלקת תמיד תישאר, לפעמים כדאי להסתיר אותה ולפעמים להראות. תלוי למי, תלוי מתי. אבל הכי חשוב לדעת שהיא שם.