רק להיות טובה

יש לי כל כך הרבה דברים בראש, מעיבים, מעיקים, רק מציפים ומציפים.
המחשבות שלי לא מפסיקות לרוץ.
שוב ושוב, מחפשות מקלט.
מחפשות מקלט.
הדמעות קרובות. כל כך קרובות.
אף פעם לא מגיעות. הפעם פשוט לא מצליחות לעלות.
הלוואי ומישהו היה יכול להגיד לי מה יקרה בעתיד, אם המצב ישתנה, האם אני אשתנה. אבל יש דברים שאי אפשר לשלוט בהם, שאי אפשר לדעת.
דברים שאיש לא קבע.
יש לי יד רועדת, והשנייה אוחזת בה בחוזקה, מנסה שכנע אותה לחשוב בחכמה. אני פוחדת, מפחדת, כל רגע רק משתנה.
הגוף זז מעצמו, נמשך לכאן ולכאן, בעוצמה, כמו סופה, אני לא מצליחה לשלוט במהומה.
רק דקה אחת של שקט, עם עצמי, בעצמי, לנסות למצוא את התשובה.
את התשובה לכל הבעיה.
לכל מה שמכלה את נפשי הכלואה.
וגם לשאלה,
מה זו אהבה?
הלוואי והייתי יודעת.
הלוואי והייתי שונה, הלוואי ואהיה שונה.