כאן דרכינו נפרדות – פרק 4

אז אחרי הפסקה קצרה (ארוכה…) חזרה לי המוזה והחלטתי להמשיך ת'סיפור מקווה שתאהבו….! ותגיבו.. אני צריכה ביקורת =)

השרשרת שלי איך יכולתי לשכוח אותה?! מיהרתי לשחרר את החגורה ויצאתי מהאוטו בריצה לעבר הבית. הבטתי לכל כיוון אבל לא הצלחתי לאתר אותה, חיפשתי בכל החדרים הריקים, במטבח, בסלון ואפילו בשירותים אבל לא היה שום זכר לשרשרת. לאן יכלה להעלם? "מה את מחפשת?" שאל תום שנכנס לבית ונעמד מאחורי, "השרשרת שלי.. זאת שרשרת עם תליון לב, התמונה שמה היא המזכרת שלי מאמא שלי" אמרתי ובחנתי שוב את כל ארונות המטבח הריקים "חוק מרפי" אמר תום בגיחוח "מה?" שאלתי בעודי מכניסה את ראשי לעומק הארונות "חוק מרפי – כשתצטרכי משהו בחיים לא תמצאי אותו כשלא תצטרכי אותו את תמצאי אותו במקום הכי צפוי שיש" אמר תום "אני שונאת את חוקי מרפי המטופשים האלה" אמרתי בכעס "יפה לך עצבנית" אמר בצחוק גדול וחיוך היה מרוח על פרצופו "אותי זה לא כל כך מצחיק" אמרתי ונשענתי על השיש מנסה לחשוב לאן אני הייתי נעלמת אם הייתי שרשרת. "תקשיבי אנחנו צריכים להגיע לפנימיה עד חמש ויש לנו גם קניות לעשות בדרך אני מבטיח לך שאני אקח אותך לפה בפעם אחרת" אמר תום בניסיון שכנוע "זה לא יכול להיות אני לא יכולה לאבד אותה" אמרתי בעצב "הקשבת לי בכלל?" שאל תום "כן.. טוב נו אבל נחזור לפה בהקדם האפשרי נכון?" אמרתי בכניעה "כן בטח" אמר תום ושנינו יצאנו מהבית והלכנו למכונית.
"מה קרה?" שאלה אפרת כאשר שנינו נכנסנו למכונית בדממה "איבדתי את השרשרת שלי" אמרתי "אוי זה נורא" אמרה אפרת בקול שלא הצלחתי להבדיל אם זו אמת או ציניות "אני אקח אותה לפה בימים הקרובים ונמצא אותה" אמר תום "אוקי.. בואו נלך לעשות קניות" אמרה אפרת ונסענו משם.
"אז מה קונים?" שאלתי כשנכנסנו לקניון "בגדים" אמרה אפרת "אני הולך לפגוש חברים כשתסיימו את הקניות תדברו איתי" אמר תום "אתה לא בא איתנו?" שאלתי והבטתי בו "אני לא אמור לבוא.." אמר במבוכה קלה "אה נכון.." אמרתי וחייכתי חיוך מלא מבוכה והרגשתי סומק בלחיי "בואי" אמרה אפרת ומשכה אותי בעקבותייה.
עברנו בכל החנויות האפשריות ויצאנו מהקניון כשידיינו עמוסות שקיות כלומר ידיו של תום,
'מסכנים הבנים תמיד הם הופכים בסוף לסבלים שלנו הבנות' חשבתי לעצמי בעודי יושבת באוטו ומחכה שתום יסיים לפרוק את השקיות בתא המטען. "נהנית?" שאלה אפרת בחיוך "כן, היה נחמד" אמרתי וחייכתי חיוך קטן מביטה בתום שנכנס למכונית והביט בי דרך המראה, "את בטח כבר מחכה להגיע לפנימייה" אמרה אפרת בחיוך "כן בטח" אמרתי בציניות "את תאהבי את המקום הזה" אמר תום "איך אתה כל כך בטוח?" שאלתי בסיקרון "אני גדלתי שם" אמר תום בחיוך ואני רק השפלתי מבט במבוכה קלה "זה באמת מקום נהדר" אמרה אפרת מצדיקה את תום "אני אשרוד, מה כבר יכול להיות" אמרתי בסיפוק.
"את בטח גבריאלה, בואי אני אראה לך את החדר שלך" אמרה הגברת שעמדה בכניסה לאחר שאפרת הלכה למלות את הטפסים "גבי" אמרתי מתקנת אותה "מה?" שאלה הגברת "קוראים לי גבי" אמרתי בחיוך "גבי זה שם של בן" אמרה במבט מהורהר "נו טוב שיהיה, הגענו" הוסיפה לאחר כמה שניות נכנסתי לחדר מביטה סביבי וראיתי את כל הבנות מתרוצצות ופתאום כולן פסקו ממעשיהם והפנו את מבטיהן אליי בוחנות אותי "בנות זאת גבי היא חדשה כאן" פתאום שמעתי לחשושים בין כל הבנות "נעים להכיר גבי" אמרו לפתע כולן ביחד 'זה בטח חלק מחינוך הפנימיה' חשבתי לעצמי ועברתי לאורך החדר עד למיטה הפנויה שהייתה בקצה והנחתי את השקיות ליד המיטה "היי אני מאי" אמרה אחת הבנות שניגשה אליי והושיטה לי את ידה "גבי" אמרתי ולחצתי לה את היד הסתכלתי סביבי והחדר היה די קודר היו כמה חלונות והקירות היו לבנים אך הצבע היה מלוכלך ומתקלף "בת כמה את?" שאלה מאי "15 עוד מעט 16" אמרתי בחיוך והתיישבתי על המיטה וכשהבחנתי בה מביטה בי זזתי מעט כדי שתוכל גם היא לשבת "כל הבנות גרות בחדר אחד?" שאלתי והבטתי בבנות שבינתיים המשיכו בעיסוקיהם "לא כלומר רק לשבוע הקרוב כי משפצים את הבניין של הבנות. בדרך כלל זה שתיים עד שלושה בנות בחדר" אמרה מאי "רגע בת כמה את?" שאלתי "16" אמרה מאי "איך הגעת לכאן? מה רבת עם ההורים והחלטת לגרום להם להתחרט על זה?" הוסיפה בסקרנות "לא, הגעתי לפה כי המשפחה שלי מתה" אמרתי והשפלתי מבט הייתה לי תחושה כאילו באותו רגע כל הבנות בחדר שמעו אותי אך זה לא היה כך "אני מצטערת" אמרה מאי במבוכה "זה בסדר" אמרתי בחיוך "בואי אני אעשה לך היכרות עם כולן" אמרה מאי "טוב" אמרתי ומשכתי בכתפיי.
אחרי היכרות עם כל הבנות מאי הלכה אל המנהלת לבקש ממנה להיות החונכת שלי תפקיד מאוד נחשק בפנימיה זה מוסיף משהו בחשיבות של החניכה של הפנימיה או משהו כזה, בעודה הייתה אצל המנהלת ניצלתי את הזמן ללכת להתקלח. עמדתי תחת זרם המים מורידה מעליי את כל התקופה המטורפת הזאת ומנסה להיכנס לאנרגיה חיובית של התחלה חדשה בפנימיה הזאת. לפנימיה יש מדים משלה לא לובשים מה שרוצים כנראה שהקניות היו סתם כדי לשפר לי את המצב רוח, ולשנות את מחשבתי על אפרת. המדים של הבנות היו מכנסי בלון קצרים בצבע כחול חולצה לבנה עם סמל הפנימיה בכחול ונעלי סניקרס לבנות.
סיימתי את המקלחת והתנגבתי במגבת הגדולה שלקחתי מהארונית שהייתה ליד המיטה שלי, התלבשתי במדים שגם הם היו בארונית ונעלתי את הנעליים. יצאתי מחדר המקלחת ושמתי את המגבת להתייבש על קצה המיטה. הלכתי במסדרון לעבר חדר האוכל ואז שמעתי קול קורא בשמי.