השד בעל אלף הפנים-הקדמה

גלימתו השחורה התלכלכה מעט כשנכנס אל שדה החיטה, שיער אדום כלהבה הציץ מקצוות כובע הקסקט שהיה על ראשו.
הוא רכן מעט כשהבחין בדבר מה שהיה על הרצפה, "הוא היה כאן," לחש לעצמו, "הותיר אחריו עקבות". הוא הביט סביב, מאמץ את מוחו המדויק להפליא, לחפש רמזים אחר סיבת בואו של השד.
עבר זמן רב מאז צד אחר יצורים על טבעיים, הוא לא בכושר.
הוא שלח את ידו ומישש את החרב הגדולה שהייתה תלויה על גבו, תחושת ביטחון קלה החלה לחמם את ליבו. הוא קם והחל להתקדם הלאה, מחפש בדרך הילוכו רמזים נוספים לשד הניצוד.
הוא החל שורק לעצמו, מגחך בהנאה כשהמחשבות על עברו הכואב עולות במוחו.
ג'ון תמיד אהב להכאיב לעצמו, להזכיר לעצמו את פשעיו הנוראים מכל.
אך כשפניה צצו במחשבותיו, ירד החיוך מפניו, דמעות החלו לנצוץ בעיניו.
לרגע קט נראה ג'ון כאדם אחר, אדם שבור ומלא בעצב. אך לאחר כמה שניות, שב ולבש את ארשת פניו הקשוחות. במקצועו, לבכות ולהתרסק אלו רק מותרות שכרגע אין לו.