ים אדום מלא בהרוגים
מחכה לרגע שקט
כמו גל ורוד בהיר
שירגיע כאן הכל
ויחזיר אולי אותי
להיות אותה ילדה צוחקת
שלא יודעת מלחמה
דמעות בשתי עיניים
כמו מפלים ביום עצוב
מזכירים שנשארה שם בעבר
בים אדום מלא בהרוגים
חיילים שאת ביתם עזבו
ולעולם לא יחזרו
אמרו לה שהיא ממציאה הכל
סיפרו שהיא עוד מדמיינת
חשבו שהכול רק אגדה גדולה
עם סוף לא ברור
שחסרים בו חלקים רבים
לא שכחה חבר בקרב
אך איבדה חלק מעצמה
החלק השמח שצוחק מכל בדיחה
ניסתה אותה כבר לשכוח
ולבנות עתיד חדש
אבל העבר רץ לה בעיניים
שורף כמו גלגלי עשן
פחד בוער לה בלב
זיכרונות קשים מהפיצוץ
היום שהאדמה רעדה
תחת רגליה הקטנות
רעש האזעקה נקטע בבום גדול
שפוצץ גם את ליבה
ואת חייה באותו רגע שינה
תגובות (0)