E8

הילה מעל ראשה

E8 31/01/2018 722 צפיות 2 תגובות

אני בוהה בתקרה הריקה בלילה.
שחור כאן..
ואני עוצם עיניים.

מתעורר לתקרה הלבנה שהיא לידי נוחרת,
קם לי והולך ללמוד, לאחר זמן מה היא מתעוררת,
אני שומע אותה הולכת לשירותים לצחצח שיניים ואז הולכת לכיווני בצעדים איטיים ועדינים ואז מחבקת אותי.
"לא הפתעתי אותך אה?"
אני מסתכל לעינייה ומחייך.
הלכנו להכין ארוחת בוקר שהכי משמינה, איזה כיף לחיות איתה את הרגעים האלו, שנינו ביחד, סתם מדברים את השיחות האין סופיות שלנו, לא קרה שלא מצאנו על מה לדבר, אף פעם, אני מסתכל עליה ואומר לי בלב "אני מאמין"
והיא מעירה לי שאני מעופף
"על מה חשבת הפעם?"
היא יודעת שמוחי לא נח, היא אוהבת לחקור אותי.
"כלום, זאת אומרת עלייך"
היא קמה ועושה לי צומי אף על פי שהיא מודעת לבדיחה
"זה מה שאני בשבילך?"
אני מסתכל עליה וחיוך גדול על פני נמרח, אפילו שהיא אומרת את זה היא מחייכת, היא לא מצליחה לעשות את ההצגה אפילו.
ואני מחזיר ברגשות טהורים גם.
אחר הצהריים מגיע, שנינו מדברים רבות על לראות סרט ביחד, לקח לי שעה לשכנע אותה לראות סרט מפחיד.
היא לא צפתה בסרט, היא נרדמה לי בידיים, גם אני לא צפיתי בסרט, צפיתי בה נוחרת שהיא שוכבת עליי, אמיתית כזו היא.
וכך אני איתה.
ואני נרדם לחזרה האהובה הזאת של החיים שבהם אני מאמין.

אני מתעורר לתקרה הריקה הזו עוד פעם, הפעם היא לבנה.
ואני התעוררתי לחזרה שבה אני לא מאמין.
לחזרה של החיים.


תגובות (2)

יפה.
אני פחות אהבתי את הסלנג הנמוך ("הלכתי ללמוד" – חשבתי בכלל שיצאת מהבית.)
אתה לא מתאר מצבים ולכן אתה לא נותן לקוראים להשלים אלא משלים בשביל הקוראים. זה נותן פחות מרחב לדמיין.
זו לפחות הדעה האישית שלי…
בהצלחה :)

31/01/2018 12:02

מקסים ביותר

02/02/2018 14:07
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך