יום של הפרעות(אכילה)….

נעלת את הדלת יצאת אל האוטו שגרת יום רגיל,
לבית ספר הולכים.
"לקחת אוכל היום?"אמא שאלה ואת ענית לה בשלילה.
כולה כעס עצבים ואת כולך שבורה מבפנים,
היא מכאב צועקת ואת את אוזניך סותמת,
שמה אוזניות שומעת שיר כאוב,
שממחיש לך את כל הרגשות.
בעיניך דמעה זולגת ואמא כולה נוזפת:
"מה יהיה איתך?"שואלת"אני אשים לזה סוף,
השבוע שוב הולכים לבדיקות…אני לא רוצה להרוס לך את החיים
זה הזמן שלך לבגרויות ללימודים, עד עכשיו נתתי לך הזדמנויות,
ועכשיו זה נגמר שום דבר לא מעניין אותך את עסוקה בשלך,
כאילו חסרות לי השטויות שלך בנוסף לכל הצרות\"
לאט ובכאב היא דורכת לך על הפצעים הפתוחים,
ואת מבינה שגם היא כבר חסרת אונים.
באלך לצעוק לברוח מהאוטו להוציא את כל הכאב,
לענות לה:"גם לי זה כואב,את חושבת שאני עושה לך בכוונה?
גם אני נשברת ולא מצליחה להתמודד עם זה\"
את כל הצעקות והכאב את שומעת למרות האוזניות שעל אוזניך,
כולך נחנקת מכאב רוצה להגיע כבר לבית ספר ושם שאמא לא נמצאת,
תקיאי את כל השמור בבטנך למרות מה ששמעת לפני…
תצאי תחשבי ושוב תתאכזבי איזה כישלון את,לעצמך תלחשי,
למה את כזאת אגואיסטית בפעם המיליון תשאלי
באלך ולא באלך את 'אנה' לעזוב…לזה אף אחד כבר לא מאמין
בשקט מקשיבה לעוד שיעור זוחל,ובהפסקה החברות שואלות:
\"מה קרה לך היום?\" תחשבי אם להסביר למרות שהם לא יבינו,
אז הכי קל לענות:"עזבו לא משנה"…
והכאב כמו תמיד יורה כל כך חזק בפנים,
ואת כל כך חנוקה מבפנים…