נולדנו שונות – פרק א'

סטלה נכנסה לחדר ההמתנה האפור וחיכתה בעצבנות. מראה זה של חדר ההמתנה לאיזה פסיכיאטר כבר לא היה חדש עבורה. "כולם אותו דבר. חבורה של מפגרים שאני אפילו לא מבינה על מה הם נטפלים אליי." היא חשבה לעצמה וניסתה שלא לצרוח את זה ולהשאיר את הכל בתוך הראש. "הם כולם חושבים שהם יודעים הכל. " סטלה חשבה ונשמה עמוק, אוגרת את המחשבות בפנים.

"סטלה אדיסון?" נשמע קולה של הפסיכיאטרית מהחדר. סטלה קמה מהכיסא בייאוש והתקדמה לעבר הקליניקה.

"היי." סטלה מלמלה באדישות כשמבטה הזועף מופנה אל הפסיכיאטרית החדשה מבין רבים. מראה של סטלה לא יכל להשאיר אף אחד אדיש משתי סיבות: הראשונה הייתה שהיא הייתה ייצוג מושלם לאידיאל היופי המקובל בחברה – גבוהה ובהירה, צנומה וזהובת שיער ובעלת עיניים כחולות בורקות. הסיבה השנייה לכך הייתה שהיא פשוט לא ניצלה את אותה המתנה שחנן לה אלוהים.

"שבי בבקשה." הפסיכיאטרית אמרה וסטלה התיישבה בכיסא. היא נשכה את שפתיה הדקות והיבשות והורידה מידה גומייה ששמה עליה ואספה את שיערה הפרוע לקוקו עגבניה מרושל. עם הקפוצ'ון השחור שגדול עליה בכמה מידות והג'ינס הקרוע והרחב סטלה נראתה יותר כמו ילדת רחוב מאשר כמו הדוגמנית הפוטנציאלית אך המראה הפשוט והמרושל קרץ לה מאז ומתמיד.

הפסיכיאטרית התחילה לדבר ולהציג את עצמה בטון רגוע. "אז קודם כל היי. קוראים לי כריסטינה. ההורים שלך שלחו אותך אליי כי…"

בשלב הזה סטלה כבר לא יכלה לשמור בבטן. "כי אני אוהבת בנות, סבבה?!" אמרה בכעס ודפקה על השולחן ומיד לאחר מכן קמה , פתחה את הדלת ויצאה משם בסערה.

***

"גברת סטלה-מריה אדיסון…" ג'ון, אביה של סטלה פתח את שיחתם הטעונה כך.

"ג'ון, עזוב את הנאומים הרשמיים או הציניים שלך אליה ופשוט דבר איתה דוגרי!" אמרה קת'רין , אמה של סטלה והפעם פנתה אליה בכעס "סטלה! מה זאת אומרת 'ברחתי מהפסיכיאטרית'?!"

סטלה שתקה בחוצפה עד שג'ון פצה את פיו והמשיך "'אני אוהבת בנות'?! השתגעת?! את נורמלית! את אוהבת בנים ולא בנות ולא מטורפים שעברו שינוי מין. זה ברור לך?!"

"לא. זה לא ברור לי. את המילה 'לסבית' שמעתם?" סטלה ענתה בלעג כלפי התנהגותם המיושנת של הוריה.

"אנחנו כבר נחשוב מה לעשות איתך." אמר ג'ון בתוקפנות והוסיף "עכשיו לכי לחדר."