הילד ההוא
צעדים נשמעו מהמסדרון,גילי חשב שזה המורה,הוא נצמד לשולחן וסידר את מחברתו במהרה ואת הפה שלו סגר.אך לפתע הופתע מאוד לגלות שמי שנכנס לכיתה היה ילד…אשר היה נראה בגילו.הילד נכנס לכיתה לבד ונעמד בצד,היה נדמה שהוא חיכה למורה.
ולפתע רונן חבר של גילי אשר ישב לידו,שאל אותו שאלה:"אתה רואה את הילד הזה?"והפנה את מבטו אל הילד אשר נכנס לכיתה.גילי אשיב לו כן.לאחר שענה על השאלה רונן אמר לו:"אם כבר אתה רואה את הילד הזה,
אז הילד ההוא הלך כמו כולם לגן.
וכמו כולם הוא גם עלה לכיתה א' וסיים כיתה ח'.
הילד ההוא גם שיחק במשחקי מחשב כמו כולם.
הילד ההוא צפה בטלווזיה כמו כולם.
הילד ההוא נהנה מלהלות עם אנשים כמו כולם.
הילד ההוא למד והשקיע והוא גם הזיע בשביל לקבל 100 במבחן כמו כולם.
הילד ההוא אהב דברים מסויימים אם זה סגרות או משחקים מסויימים ואפילו מקצוע בבית הספר.
עכשיו סתכל עליו שוב אתה רואה משהו שונה בו?עקב מה שאמרתי לך? שאלה רונן את גילי.
גילי ענה שלא.והוא יתחיל לערער בראשו למה רונן מספר לו את זה.
רונן המשיך ואמר:"סתכל הילד הזה לא גר עם ההורים אלה עם סבתא וסבא.
הילד ההוא איבד את סבא שלו מול עיניו.
הילד ההוא גם סולק מקבוצות תקשורת בטלפון.
הילד ההוא שמע אין סוף פעמים שהוא חופר.
הילד ההוא גם שמע אין סוף פעמים שדעותיו ומה שיש לו לומר לו מעיינין אף אחד.
הילד ההוא סולק מקבוצות חברתיות.
את הילד ההוא לא בחרו לשום דבר.
הילד ההוא חיווה אינסוף הצקות!
לילד ההוא הרביצו ללא חשיבה פעמים.
על הילד ההוא צחקו עליו שהוא היה חסר אונים.
לילד ההוא לא נתנו את מה שהגיע לו על עבדתו ומאציאיו.
אף אחד לא הגן עליו!
עכשיו תסכל עליו!וקח דקה.לענות לי על אותה שאלה אמר רונן לגילי בתקפנות.
ובכן אמר גילי אני לא חושב שהוא בסדר, ואז רונן המשיך….
חבריו של הילד ההוא תקעו לו סכין בגב.
הילד ההוא קיבל אכזבה ענקית מאנשים אשר אהב אבל הם לא אהבו אותו.
הילד ההוא קיבל עלבונות מאנשים אשר היו יקרים לו.
ולבסוף הילד ההוא נשאר לבד!
אתה יודע איך הוא מרגיש?שאל רונן את גילי.
גילי ענה שלא.
ורונן אמר אז אספר לך…:
הילד ההוא בכה.
הילד ההוא נכנס לדיכאון.
הילד ההוא הרגיש כאב עז.
הילד ההוא רצה לצעוק.
הילד ההוא התחרפן והשתגע.
נמאס לו.
אבל לילד ההוא לא היה למי לפרוק את רגשותיו.
הילד ההוא נשבר,צעק,תקף,השתגע.
אבל את הילד ההוא אף אחד לא הבין או רוצה להבין אותו.
ולבסוף הוא לא רצה לחיות!
גילי רצה להגיב לרונן על מה שאמר,אך לא הספיק כי משהו משך את צומת ליבו,זה היה ציור אשר היה מונח על הרצפה.גילי הרים את הציור והסתכל עליו…הוא ראה באמצע בדף שלד ומסביבו היה הכל שחור,כאילו זה חושך.אבל השלד בלט מאוד בציור וזה היה נראה כאילו יש לו חיים.דילי לא הבין למי שייך הציור אך עד מהרה ניגש עליו הילד ההוא…שעמד בצד הכיתה.ואמר לו:"היי!זה שלי זה נפל לי אתה יכול לתת לי את הציור?"
גילי נתן לו את הציור והילד אמר לו תודה והלך לשבת באחד המקומות בפנויים בכיתה.
גילי היה המום הוא הביט ברונן..ורונן כבר יתחיל לענות לו על השאלות אשר נצצו בעיניו של גילי.
הילד ההוא אשר לתהום נפל לא נשבר לגמרי.
הילד ההוא הבין כמה דברים.
הוא ניסה להלחם בכל כוחו.
וגם אם הצליח בזה הכאב השאר והצלעקת לא עברה.
גילי כבר הופתע לגמרי….הוא היה בשוק!הוא לא יצליח להבין איך הילד ההוא שעמד בצד הכיתה,נראה כאילו כלום לא קרה לו מדבריי רונן….זה הסעיר את גילי והוא לא הבין איך דבר כזה יכול לקרות.ואז גילי שאל את רונן:"ומאיפה אתה יודע שהוא באמת עבר את כל זה?"
רונן לא ענה ישר…הוא הסס והשפיל את מבטו למטה,גילי לא לחץ עליו לענות את התשובה אבל חיכה לה.
ואז רונן ענה לו:"את הילד ההוא,אני מכיר אני הייתי איתו כאשר הכל קרה לו,אני ראיתי את הכל אבל לא נגשתי לעזור לו!כי את כאבו לא הבנתי.ועכשיו שאת כאבו אני מבין אני מתחרט על זה שלא עזרתי לו והייתי שמה לצידו.
דילי השתקתק…לא יצאו מילים מפיו, ולאחר כמה דקות של שקט שגם רונן וגילי לא דיברו,נשמע צלצול להפסקה ששבר את המתח.
תגובות (0)