קשה לי כי קל לי

העולם הזה שמר עליי ממוות איכשהו,
כדי שסוף סוף אהיה לי קשה להרגיש עצוב.
אני צריך להרגיש עצוב כשאני יושן בבית אמי,
אני רגיל שככה זה,
תחת דמעות של שנים אשר ספוגות במזרון,
אני אמור להיזכר ולעצור הכל.
אך סוף סוף אין סיכוי לעצירה.

כי קשה לי כי קל לי,
תחת שנים של סבל הגיע הישועה
ועכשיו כמילות אלו שקל לי להביע,
קשה לי להביע כאבי כי אני לא מרגישו,
אני מרגיש חופש, איפה שהאחר מרגיש ים של עייפות,
ים של העייפות הזו היא מי השתייה שלי שבשבילה אני חי.
אני מרגיש תשוקה להמשיך ולהצליח, כי הכל עברתי וההמשך קל.

עם חיוך שאני סביב בני אדם שאוהבים אותי אמשיך קדימה,
קשה לי להמשיך עם סיפורי העבר שלי,
קשה לי להמשיך עם שירי העבר שלי,
וקשה לי להביע את רגשות הילד שהיה.
כי עולם הזה נעלם בתוך מזכרת,
וזה יישאר כמזכרת למה שבנה אותי.

קל לי לחייך מאשר לסבול,
איך הכל נהפך.