שלטון של דרקונים (משחקי השמדה 2) פרק 2
#לוריין#
רק כשלא ראתה יותר את ניקולס, מכיוון שהתרחקה מדי, הבינה שהיא עזבה את אחיה, בפעם הראשונה בחייה. היא נשבעה לשמור עליו מכל פגע, והיא אהבה אותו יותר מכל! איך יכלה לעשות לו את זה?
"מה עשיתי?" התייפחה בקול.
-"מה קרה?" נשמע קול שואל אותה. אך לא היה זה צ'או מינג. היה זה קול מוכר.
"ניקולס?" שאלה לוריין בתדהמה.
"אכן. זה אני". קולו היה קר.
"ניקולס? הכל בסדר?" שאלה לוריין למראה פניו חסרות ההבעה של אחיה.
"אני בסדר. אך את עזבת אותי. את עזבת אותי בשביל צ'או מינג." אמר לה ניקולס.
"אני מצטערת!" אמרה לוריין, דמעות זלגו על לחייה.
"ההצטערות שלך לא עוזרת לי. את בגדת בי. ויש רק דבר אחד שעושים לבוגדים." אמר ניקולס ושלף את חרבו.
"לא!" התייפחה לוריין בקול. "בבקשה לא! אני אוהבת אותך!"
-"אני לא קונה את זה." החרב שיפדה את לוריין.
הנסיכה התעוררה בבעטה. זיעה קרה זלגה לאורך מצחה. "הכל היה רק חלום".. מלמלה.
"הכל בסדר לוריין?" שאל צ'או מינג.
-"חלמתי על ניקולס." אמרה לוריין. "הוא הרג אותי."
"זה היה רק חלום. את יודעת שניקולס לא יפגע בך."
-"אני מניחה שאתה צודק.."
לפתע, הרגישה לוריין חום כבד עליה. פיו של צ'או מינג נפער. "לוריין! את עולה באש!"
למרבה זוועתה, גילתה לוריין שהוא צודק. להבות התפתלו תחת גופה, כנחשים אדומים וכתומים המאיימים לתקוף, להכיש ולחנוק.
הלהבות הגבוהות ביותר כבר החלו להתלפף סביב
גרונה.
"מה זה?!" שאלה לוריין בזוועה.
-"ממה נוצרה האש הזאת?" תהה צ'או מינג.
ואז, התחוור ללוריין. "אני יצרתי אותה."
"מה?!" צ'או מינג לא האמין. "איך זה אפשרי בכלל!?"
-"אני מכשפת אש." אמרה לוריין. "יש לי שליטה על האש ומה שהיא עושה!"
"זה די הרבה לעכל".. אמר צ'או מינג.
-"אני לא מסוכנת בשבילך.. אתה חברי, ואני לא אפגע בך." אמרה לוריין.
"את מצליחה לשלוט באש?" שאל צ'או מינג.
"לא לגמרי".. אמרה לוריין.
"אז את כן מסוכנת! מה אם תאבדי שליטה?"
-"אתה צודק.. לא חשבתי על זה ככה"..
"אז מה נעשה?"
לוריין גירדה את ראשה.
"קלרה!" היא אמרה לפתע.
-"קלרה? הציידת? נכדתה של המכשפה?" שאל צ'או מינג.
"כן!" השיבה לוריין. "קלרה הזאת. אני אלך אליה! היא נכדה של מכשפה! היא בטח תדע מה לעשות!"
-"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה? מה אם ארחיליה נמצאת איתה?" שאל צ'או מינג בחשש. "זה עלול להיות מאוד מסוכן!"
"קלרה חברה שלי, היא לא תרשה לסבתה לפגוע בי." אמרה לוריין בביטחון.
"את בוטחת בה." אמר צ'או מינג.
לוריין הנהנה.
"את מאמינה בה יותר מדי".. אמר צ'או מינג. "מה אם היא בדיוק כמו סבתא שלה? מרשעת איומה?!"
-"היא רק ציידת פשוטה!" אמרה לוריין. "היא נחמדה. היא בסדר. אני אומרת לך."
"אני מסרב לתת לך ללכת לשם." אמר צ'או מינג.
"בבקשה?!" לוריין נעצה התחננה.
"אוי נו.. ..בסדר!"
"יש!" צעקה לוריין בשמחה.
הם החלו ללכת. למצוא תשובות…
* * *
"הנבואה".. מלמל העוזר. "יש נבואה חדשה".. הוא אמר.
"איזו נבואה, פלינדרוס?" שאל גאוראדון.
"יש עוד נער.." אמר פלינדרוס. "עוד נער עומד להצטרף.. נער בדיוק כמונו…"
-"הוא נולד עם הלב המיוחד או שהקשקשים נוצרו אחר כך?" שאל גאוראדון.
"הקשקשים נוצרו אחר כך. הוא בלע אותם." אמר פלינדרוס.
"אל תפתח ציפיות מוקדם מדי פלינדרוס, אנחנו עדיין לא יודעים אם זאת נבואת אמת או נבואת שקר. כבר קרו הרבה מקרים שהייתה זו נבואת –
שקר והתאכזבנו. אני רוצה שתברר פרטים על הנבואה הזאת."
פלינדרוס הנהן, ויצא מהאולם.
"ואם זאת נבואת אמת".. נזכר גאוראדון והוסיף: "הבא את הנער אליי"
* * *
בשעות הזריחה המוקדמות, הגיעו לוריין וצ'או מינג אל הכפר בו גרה קלרה.
"איני חושבת שהיא נמצאת כאן." אמרה לוריין. "היכן היא יכולה להיות, מלבד כאן?" שאל צ'או מינג.
"היא בוודאי ביער!" שיערה. "צדה."
צ'או מינג הנהן, והם שינו את יעדם אל היער.
היער היה קודר ושקט. "בפעם הקודמת היה פה אור." אמרה לוריין.
היער היה אפוף בחושך. היה קר. "אפשר לחשוב שאנחנו בקורוות'ר!"
-"אבל.. בהוטריקליס הכל אמור להיות חם!" אמר צ'או מינג. "שורר פה קיץ נצחי!"
"אנחנו בפתח עידן של זמנים אפלים." אמרה לוריין. "אנחנו בפתח עידן של אפלה ושל אור".
"תהיה מלחמה?" שאל צ'או מינג.
לוריין הנהנה.
"הבוגדים תפסו את השלטון על הוטריקליס, שליטי הדרקונים חזרו לארצנו, נבואה מהעבר מתגלה ומטרידה את המשפחה שלי.. אני בטוחה שמלחמה היא השלב הבא". אמרה לוריין.
שניהם השתתקו.
פגיונות הוצמדו אל גביהם. "אל תבצעו צעד נוסף" אמר קול גברי מאחוריהם.
שקי – יוטה הונפו מעל ראשיהם של לוריין וצ'או מינג, והם איבדו את הכרתם…
הם היו בצינוק. היא ידעה זאת בבירור. היא ידעה היטב איך נראה צינוק.
אבל באיזה צינוק?
לוריין שיערה שהם בצינוק של ארמון הוטריקליס. היא צדקה.
גבר לבוש גלימות רבות בצבע אזמרגד, הצבע המזוהה עם ארמון הוטריקליס, ירד במדרגות המובילות אל הצינוק.
"שלום לכם". אמר הגבר.
-"מי אתה?" שאלה לוריין.
"אני הורמאן. המלך של הוטריקליס. ומי את?"
"אני לוריין. לוריין קווארד מקורוות'ר!" אמרה לוריין.
"לוריין".. גלגל הורמאן את השם על לשונו, כאילו מנסה להיזכר איפה שמע את השם לאחרונה. "לוריין!! את הבת של תיאודור קווארד! הוא לא הפסיק לדבר עלייך!" אמר.
"מתי?!" שאלה לוריין "הוא היה פה?! כלאת אותו?!"
-"הו, כן! הוא עדיין כלוא. אך במקום מיוחד בארמון שלי.. היום הוא יוצא להורג עם השומרים
שבאו איתו. ואת, תצפי מהשורה הראשונה במותו!" אמר הורמאן. "ואז אוציא אותך להורג"… הוא החל לצאת מהבניין.
"אל תפגע באבי!!" צרחה אליו לוריין. "עזוב אותו!!" היא הבעירה אש בידה וניסתה לשרוף את הסורגים, אך ללא הצלחה.
אביה הולך למות.
והיא תצפה בו מהשורה הראשונה.
באותו רגע, חלפה במוחה המחשבה: לאן העולם התדרדר?
תגובות (0)