היא שייכת לי- מרחוק
הפעם אני לא שוכח.
חצי שעה לפני המפגש אני מחנה את האוטו שלי מחוץ לבית של עדי, ומחכה. תמיד זה רעיון טוב להגיע מוקדם ולראות איך הטרף מתנהג.
אין לי ספק שהיא תופיע, ואין לי ספק שהיא תהיה מעוניינת בשליטה שלי, הספק שלי הוא אם ארצה אותה.
עשרים וחמש דקות נשארו, היא עדיין לא ירדה. הזמן שבו שהיא תרד ישאיר לא מעט רושם ראשוני. אם היא תרד בחמש הדקות הקרובות משמע שהיא חושבת שהיא זו שתקדים לי, היא תרצה להיות בשליטה. אם היא תקדים בפחות מדקה או תאחר משמע שהיא לא תוכל לעמוד בלחץ. היא לא אחראית מספיק. שאר האפשרויות קצת פחות ברורות, הסקרנות מתחילה לרגש אותי לאט לאט.
אני נותן מבט במראה, אני לא דוגמן. אבל אני אוהב את המראה שלי, שילוב של קלאסי ומודרני. אני יודע מה אני רוצה ואני ישיר מספיק בשביל לדעת איך לקבל אותו בלי לשמוע לא.
היא לא יודעת איך אני נראה, קשה לי להאמין שהיא תתאכזב. השאלה היא למה היא מצפה? מצד אחד היא רוצה את גריי הדוגמן שנראה כמו שהוא מדבר, אבל מצד שני היא בטח מצפה להתאכזב, לראות משהו שהיא לא אוהבת ולקבל משהו בינוני, זה לא אני.
בזמן שאני מהרהר לעצמי אני רואה אותה יורדת. 13 דקות נשארו, גבולי.
היא התכוננה בהחלט. מאופרת, לבושה טוב. חולצה לבנה עם פסים ורודים, חצאית ורודה. מראה ילדותי, אך הוא מתאים לה. חבל שאני מעדיף פעולות על מראה. כל עוד היא תהיה ילדה טובה וממושמעת, אני אהיה מרוצה.
היא יושבת ומביטה על הכביש, לא נראה שהטלפון שלה לידה. כבר סימן טוב, היא רצינית יחסית.
היא לא הסתכלה עליי עד עכשיו, היא לא יודעת שאני מחכה לה בחוץ וצופה בה, כמובן שאם היא תהיה מה שאני מצפה ממנה היא לא תוצאה מההשגחה שלי לשנייה.
נקווה שלא אתאכזב, הגיע הזמן.
דקה לפני הזמן המיועד אני יוצא מהאוטו והולך לקראתה. היא לא מסתכלת עליי עד שאני קרוב מספיק ואני נעמד מולה.
תגובות (0)