עד הרעש הבא

בשקט בשקט הלכנו לישון, מחובקים. רגילים כל כך עד שמלמלנו באי בהירות. על זה, על זה, זה- – –
על רעש המזגן, האור מתחת לחלון, קול של גבר שצוחק בחוץ.
על כלום.
בלילה גופות מחמים גופות ואצבעות מטיילות כמו נוצות: עוף חול בוער, מסתחרר.
מילמול: 'שיט! שכחתי לסגור את המייבש' ובאמת הצפצוף מהדהד מבחוץ, מהעולם האפל שמעבר למיטה, שוב ושוב ושוב
(ביפ ביפ טרייייפ)
מלמול: 'זה נישמע כמו גיימ אובר במריו'
מלמול נוסף: 'זה מחרפן'
מלמול נוסף נוסף: 'או סוליטר. או צבע אדום. או ילד שלקח שיעור באורגנית'
צחוק, צחקוקים וגניחה: 'אורגנית בתחת שלי, שיסתום כבר!'
(ביפ ביפ צרייייפ)
'אבןניירומספריים?' אנחנו מציעים, מצחקקים לתוך המצעים. הרים של פוף קורסים, עולים בנשימות וצריך לשלוף את הידיים הטובעות:
'שלוש ארבע ו– שלוש ארבע ו–'
אבן. אבן. צחוק. נייר . נייר. צחוק. אבן. מספריים. צחוק וצעקה
(ביפ ביפ צרייייפ)
'אאאאאאההההההההה'
מישהו קם ומדשדש מהמיטה, מודלק אור, נלחץ כפתור וקללות עפות בדרך וממנה.
'לעזזאל עם המייבש הזה, זה בכלל לא הבגדים שלי- זה לא ה–'
'ששש' נשמעת לחישה, נוצות קטנות מלטפות גוף אל המיטה: 'לישון. בא לישון'
בלילה גופות אל גופות, כפות רגליים קפואות בכפות רגליים חמות. אבל זה בסדר, עוד רגע נתחמם, נלחש: 'אני אוהב אותך'
עד הרעש הבא
(טררררררררררר)