כמו שפעם אמרת:

יש אנשים בחיים שלא מגיע להם ,
הסיפור שלנו, הרגש שלנו, הגוף שלנו …
הם לא יצליחו להכיל אותנו,
להיות בחורה חסרת אונים ולחשוב עליך כל דקה ביום זה מרגיש כמו סיוט שמתמשך כמעט במשך חודש , מאז שגנחת את שמי.
זה היה מעורר התרגשות באותו זמן.
עכשיו? כל פעם שאני נזכרת איך פשטתי את כל קליפותי .. איך כתפיה אחרי כתפיה נפלה לה.. איך עינייך זרחו בתוך החדר החשוך עם האור המעומעם של התריס בחלון .. זה מציק לי בראש.
אבל אתה יודע מה הכי נורא?
זה שאני לא יודעת מה אתה חושב.
זה הייסור הכי גדול מכל השתי לילות מלאי התשוקות האלו,
זה שאני לא יודעת מה רץ לעזאזל בראש שלך.
למה שהעלתי תמונה של ההוא מהעבר הורדת מימני עוקב,
ולמה שאני אומרת משהו שאנחנו בחברה הראש שלך מתרומם כאילו אמרו משהו על הקבוצה המטומטמת שאתה אוהד בכדור רגל.
זה נוראי ומייסר כל העניין הזה,
החוסר ידיעה המתמשך הזה.. אבל אני מאמינה שאצליח לחיות עם זה כמו שהצלחתי בחיי עם שאר הדברים, או שכמו שאתה אמרת פעם ..״לדעתי הסיפור בנינו לא נגמר.״