המלח

בין הגלים ובין תהומות
אבדה לה סירה בין מי מצולות
הרחק מהחוף, בודדה, בלב-ים
תעתה לה דוגית
ובתוכה בן-אדם.

אני המלח ואני הסירה
וכאבי הוא הים, ולבי סערה
והרחק מכולם, ממך, מעצמי
נפוגותי נדכיתי בחלומי.

ויהמו המים ויחשו הגלים
הפריעו לשקט בסער אלים
מתנפצים, מתרוצצים רצוא ושבים
ותשבר הסירה במים רבים

אני הסירה ואני המלח
גולה חסר שם, בלתי נסלח
הרחק ממני, ממך, מעצמי
אבדתי, תעיתי בחלומי

ובים, וברעש, רוח סועה
משכחת מלב את ימי הרעה
הרחק מהחוף, באמצע הים
איבד את עצמו, בחלומו, את כולם
המלח הרדום
בן-האדם.