ללמוד ללכת מחדש – פרק 4

*אושר*
כאשר הגעתי לבית החולים אחרי ששמעתי שמתנה התעוררה מהתרדמת , אבל נורא נהיה עצוב מכך שנודע לי שאולי היא לא תוכל ללכת אף פעם.
אבל שמחתי מכך ששמעתי שמתנה לא ויתרה על התקווה.
זה סימן שהיא מתחילה להתאושש ולחזור לעצמה.
כאשר ראיתי אותה שוכבת על המיטה ושפניה נפולות, רק רציתי לשמח אותה וליבי יצא אליה.
רעיון עלה לי לראש בדיוק כשהבחנתי בפניה העצובות וחשבתי איך אני יכול לשמח אותה , מה יכול לעשות אותה מאושרת.
היא סימנה לי שהכול בסדר איתה ושהיא מעדיפה שאני אשאר איתה בחדר מאשר שאלך לקנות בשבילה משהו.
חייכתי אליה והנהנתי עם הראש. נישקתי את ידה ועזרתי לה להרים מעט את ראשה לעבר הכר וכיסיתי אותה בשמיכה.
" איך את מרגישה?" שאלתי אותה בזמן שליטפתי את שערה.
" יותר טוב , אני חוזרת להאמין בתקווה." הוסיפה מתנה בהרהור.
החזקתי בידה והוספתי להביט בה בעידוד. מתנה שאני מכיר היא בחורה הרבה יותר חזקה ועם אופי הרבה יותר ממה שהיא חושבת.
*לירון*
שכבתי על המיטה והתבוננתי בתמרה שישבה לצידי. מעניין אותי על מה היא חושבת עכשיו. בטח היא מרחמת עליי שאני אהיה על כיסא גלגלים.
בטח היא חושבת שאני הבחור המסכן שאני אצטרך להיות כל הזמן תלוי באחרים.
אתם יודעים מה אני חושב על תמרה? שאם היא תמשיך להיות איתי מתוך רחמים עצמיים אז אני מעדיף כבר שכל אחד יהיה בנפרד.
מה , בגללה אני אולי ארגיש את עצמי כמסכן , ואבכה על החיים שהיו יכולים להיות לי אם הכול היה קורה קצת אחרת?
אני שמח על מה שקרה לי , אין לי זמן עכשיו להתמסכן.
אין לי זמן לבכות ואין לי זמן להתחיל להתלונן שקשה לי. אני פשוט , פשוט חייב להמשיך הלאה עם תמרה או גם בלעדיה.
כי אני לא יכול לעצור את החיים שיש לי. אפילו לא בגללה.
*תמרה*
לא יכולתי להאמין שהאדם ששוכב על המיטה הוא לירון. קשה לי להאמין שהוא יצטרך להיות על כיסא גלגלים , שאצטרך לטפל בו ושהוא יהיה תלוי בי.
אני לא יכולה להתמודד עם המצב החדש שבו הוא נמצא. שאני אחזור להיות החברה שלו.
אני לא מסוגלת להמשיך להישאר פה בבית החולים.
אני פשוט לא מסוגלת לסבול את הריח החזק הזה . פשוט לא נעים לי להגיד את זה. אף פעם לא אהבתי בתי חולים וגם את הריח שלהם.
מה אני צריכה לומר לו ? אני חייבת להיות אמיתית עם עצמי ואיתו , כלומר עם לירון. אני פשוט לא רואה את עצמי חוזרת אליו שוב.
אני לא הולכת לעשות את אותה הטעות שעשיתי פעמיים. זה פשוט לא יהיה הוגן אם אעשה לו את זה.
אני מסתכלת אליו עמוק בתוך הלבן של העיניים , לא מזיזה את מבטי לא ימינה ולא שמאלה. נשמתי עמוק ואמרתי לו: " אני לא מסוגלת לטפל בך ושאתה תהיה תלוי בי.. סליחה , זה לא בגללך. אבל אני מרגישה שאני עושה לך עוול אם אני אשאר איתך." הטחתי בו את מה שהרגשתי באותו הרגע.
נתתי לו נשיקה על הלחי ויצאתי משם מהר ככל שאני יכולה. כדי שהוא לא יראה כמה אני בוכה בגללו.
*מתנה*
שכבתי על המיטה ואני מחייכת אל אושר שישב לצידי, אני ממש מרגישה שאני יכולה להמשיך הלאה למרות הקשיים. מה שהורג רק מחשל. טוב שזה קרה לי, כי עכשיו אני מתמלאת בתקווה
מאמינה בכל ליבי שאם אני אעשה זאת בעצמי , אז למה שלא אצליח . החיים עדיין יפים ומה שקרה לי זה לא כל כך משמח אבל זה כן מאפשר לי להיזכר בדברים טובים שקרו לי.
היום אושר החליף את אימא שלי והתפנה קצת מעיסוקיו כדי להיות איתי אחרי התאונה הקשה שעברתי.
אני כל כך שמחה שהוא בא ולא החליט שאחרי שאני לא יכולה להזיז את הרגליים , הוא הולך מיד ומוותר עלינו כל כך בקלות.
אני חושבת שזה מראה שהוא אכפתי מאוד. אפילו יותר מהרגיל.
אני חושבת שזה אומר שהוא רוצה עדיין שנהיה ביחד ולשמור על הקשר הזוגי למרות כל מה שקרה לי, הוא אינו בורח ומשאיר אותי כדי שאטבע בתוך ים של תסכולים.
ועל כל זה אני אומרת תודה. תודה ענקית מכל הלב.
אני אומרת כי לא כל הבחורים מתנהגים כך כמו שאושר החליט שהוא לא יעזוב אותי והוא ימשיך לתמוך בי למרות כל מה שקרה.