פרק 1 – הגעתה של דניאלה
"סימון?" היא הבחינה בו שהוא ישב עם מישהי. מי זאת הייתה?
" דניאלה???" שאל המום ולא האמין שהיא הגיעה. " אני לא מאמין למראה עיניי!" אמר סימון בהלם והביט בה במבט נדהם. " אוי , דניאלה. מתי הספקת להגיע הנה?" שאל שוב וחייך אליה.
" גם אני לא מאמינה שאני רואה אותך." אמרה דניאלה בחיוך רחב שהיה מרוח על פניה . "סוף סוף הצלחתי למצוא אותך והעיקר שהגעתי." היא קראה בהתרגשות ודמעות עמדו בעיניה .
" סלחי לי שנייה , טוב?" פנה סימון המובך אל לונה , שלא הבינה כל כך מי זאת הבחורה שבאה לבקר אותו. האם זאת הייתה החברה שלו?
לונה הביטה בהם לא הבינה מה קורה פה .
" סימון , באתי לבקר אותך כי לא מצאתי בבית שלך בקנקון , חשבתי לעצמי מה קרה?" אמרה דניאלה והתקרבה אליו כדי לחבק אותו.
" איזו הפתעה למצוא אותך פה , אני פשוט עדיין לא מעכל שאת פה." אמר סימון בהלם והביט בה במבוכה.
" אתה נראה מדהים , סימון . ממש לא השתנית. אני מקווה שאני לא מפריחה." אמרה דניאלה בחיוך חמים .
לונה הרגישה עקצוץ קטן של חוסר נעימות חולף בגופה. האם ייתכן שהיא מקנאה? לסימון? מה פתאום? הם רק ידידים.
ואם הם רק ידידים. היא צריכה לכבד את זה ולקבל את זה שלסימון יש חברה.
" דניאלה!" אמר סימון בהתרגשות.
היא לא הבינה למה כל כך כואב לה לראות אותם ביחד.
רגע , הם באמת ביחד?
ללונה הפריע מאוד לראות שדניאלה הזאת או מה שמה מחבקת את סימון מול הפרצוף שלה.
אוי , זה כל כך מעצבן אותה! האם ייתכן שהיא הייתה החברה שלו.
אבל מה היא תעשה?
היא המשיכה לשבת בעוד השניים נותרו מחובקים למולה.
האם היא מתחילה לקנא לסימון? לא , זה לא יכול להיות.
היא ניסתה לתרגל נשימות עמוקות , אמה אמרה שזה מאוד עוזר בעיקר בשעת לחץ.
היא כמעט שכחה איך נושמים.
תגובות (0)