הכול בגלל כדור של טניס- פרק 2
אביטל ניגשה לעברם וניסתה להפריד ביניהם. אלי הבחין בה ומיד התנתק ממיקאלה בעדינות.
מיקאלה לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב מבוכה.
" בואי , את חייבת להתאמן הרבה לפני משחק הגמר." האיצה בה אביטל בלחץ.
" חייבים להתאמן? " שאלה מיקאלה , אחוזת פאניקה.
" מה זה חייבים? כקפטנית הנבחרת אני חייבת לאמן אתכן. בואי כבר לפני שהמאמן יעשה לנו בדיקת נוכחות." ענתה אביטל במהירות ומשכה את מיקאלה המבוישת אחריה.
" מתי אני אראה אותך שוב?" צעק לעברה כדי שהיא תשמע . היא רמזה לאלי שהם ימשיכו לדבר לאחר האימונים.
מהמקום שבו עמד , הוא המשיך לעקוב במבטיו אחר מיקאלה , שמן הרגע הראשון מצאה חן בעיניו. הוא תהה אם גם היא הרגישה את מה שהוא הרגיש אליה.
אביטל הלחוצה הביטה כל דקה וחצי בשעון שעל זרועה , היא הביטה במיקאלה בפנים חיוורות . " אנחנו מאחרות מאוד." הוסיפה אביטל בלחץ ומיקאלה הביטה בה במבט בוחן.
" זאת הפעם הראשונה שלי כשחקנית טניס כאן בישראל." אמרה מיקאלה בהתרגשות , דמעות הופיעו בעינייה.
" הכול יהיה בסדר. אולי זה יקח קצת זמן ויהיה לך מאוד קשה בהתחלה. אבל תראי שאת תיקלטי בתוך הנבחרת ותכירי חברות חדשות ויהיה לנו כיף ביחד." הוסיפה אביטל בחיוך מרגיע. מיקאלה הרגישה שסוף סוף היא מצאה לה חברת נפש.
" תודה שאת מרגיעה אותי." קראה מיקאלה בחיוך ביישני.
" אין בעד מה," הוסיפה אביטל בהרהור.
" אה , יש לי משהו להביא בשבילך , שמלת טניס צהובה וגם מחבט עם כדור טניס, ברוכה הבאה לקבוצה!" התנחמדה אביטל אל מיקאלה , השחקנית החדשה שהצטרפה לנבחרת.
" תודה שוב." אמרה מיקאלה בביישנות. אביטל חייכה אליה בחמימות מתמשכת.
לפתע היא שמעה מאחוריה קול מוכר. " שלום לקפטנית הכי יפה שיש בנבחרת. איך את? התאוששת מאז אתמול?" שאל אותה גבריאל בעוקצניות.
" מה זאת אומרת התאוששתי?" שאלה אביטל והביטה בו ספק מבינה , ספר מתלבטת האם בכלל לענות לשאלה שהוא שאל כרגע.
" לא יודעת מה אתה רוצה ממני." אמרה אביטל בבלבול כי היא לא הבינה מה הוא רצה ממנה.
" וחוץ מזה , אני באמצע משהו מסבירה לשחקנית החדשה שהצטרפה זה עתה לנבחרת! אנחנו יכולים לדבר רק אחרי האימונים?" אמרה אביטל במבוכה ונעצה בו מבט שואל.
" כן , ניפגש במגרש בתשע וחצי בלילה ככה?" שאל אותה בחיוך שובב.
" בסדר, " הוסיפה אביטל בהחלטיות והשתיים התקדמו במהירות למגרש.
" אני מחכה לך שם , טוב?" צעק לעברה אבל היא כבר לא הייתה שם.
" מי זה היה?" שאלה מיקאלה בסקרנות. אביטל הביטה בה במבט מובך.
" בן דוד שלי. הוא רצה לדבר איתי." קבעה אביטל.
" על מה?" שאלה בטון סקרני. אביטל אמרה שאין בכוונתה לענות לה עכשיו.
" מה זה משנה בכלל?" קראה אביטל בחיוך אדיש והתחילה להריץ את השחקניות האחרות ופקדה על מיקאלה להתלבש במהירות.
" אני כל כך מתרגשת." אמרה מיקאלה בביישנות כאשר הלכה להחליף בגדים והתקדמה לעבר המלתחה.
תגובות (0)