מי את?

ילדי הזהב יוצאים בלילה.
עטופים בנינוחות מטרידה, אור הירח מאיר עליהם והם מגששים בעולם שהוא הכל חוץ משלהם, תמיד רציתי לטייל איתם.
אני זוכרת בצורה מפורטת עד כאב הכל, את הטוב ואת הרע, הייתי נותנת הכל כדי להפסיק לחיות את זה.
אני מסתכלת, רוצה כל כך, אבל תמיד חשבתי שזה מסוכן לרצות משהו יותר מדי, כי זה יכול לכאוב.
לאדם שבמנוסה כל חייו אין רגע מנוחה, אין רגע שבו הוא יכול לשים ראשו על כר נוחה ולהתפרק.
אני לנצח אפחד, זה כנראה כתוב בכוכבים מעליי, אני רואה שאתה מתקשה להבין למה אני מתכוונת, אל תנסה לנתח אותי אתה תיכשל עוד לפני שניסית, תאמין לי.
אני עוזבת שוב, ואני מקווה שזו תהיה הפעם האחרונה.
אתה קימטת את הגבות חזק כשאמרתי זאת, כעסת שלא עירבתי אותך שאני אף פעם לא תקשרתי באמת, אבל יותר מהכל כעסת שלא הגבתי רק המשכתי לארוז.
עכשיו אתה יושב מולי בקפה, בפעם האחרונה, מחכה לרגע יחיד של כנות טהורה ואני לגמרי מעדיפה להיות בכל מקום אחר חוץ מאיתך עכשיו.
אני שונאת להתמודד, לקחת בחשבון את ההשלכות ולהתחשב בנסיבות.
איש זקן מניח ידו על ראשו של ילד צעיר ששותה חלב חם מלא במתוקים.
השפלתי מבט, ונשברתי רועדת:
"תראה אני בן אדם לא פשוט אני יודעת.
קשה לי להביע את הרגשות שלי, תמיד אמרתי בחצי צחוק שהטווח הרגשי שלי נע בין עצבנית לשמחה אבל האמת שהוא הרבה יותר עמוק מזה.
אז לא אני לא אומרת שכואב לי, שאני פגועה או שאני צריכה עזרה, כשאני אומרת "כל אחד לעצמו" זה רק חצי בצחוק.
לא מתוך אגואיזם מוחלט, יותר מתוך המסקנה הקצת עצובה שבסופו של דבר אתה לבד במערכה וכשהווילונות יורדים ומחיאות הכפיים דועכות אני צריכה לדעת, חייבת לדעת שאני עוד חזקה. אז אני בניתי חומות על גבי חומות שמבחוץ השאירו אותי אדישה לגמרי למה שקורה סביבי, כי ככה הראתי לכולם שאני לא מתרגשת מכלום לא מהטוב ולא מהרע. ובעיקר שאני לא צריכה אף אחד כדי שהחיוך יישאר על הפנים, או יותר נכון אני לא צריכה אף אחד כי בסוף כולם עוזבים וכשיעזבו אותי שוב, אני לא רוצה לבכות, או להיות מופתעת.
אני רוצה לעזוב ראשונה.
וזה בעייתי, כי אנשים חושבים שהם לא חשובים לי מספיק, ואלה שדווקא בטוחים בזה אני מוצאת איך להרחיק גם אותם.
אני קשה ולא תמיד עוברת בגרון, אני שתלטנית ותוקפנית ולפעמים אפילו לי נראה כאילו אני תמצית הרוע האנושי, אבל ככה אני שומרת על עצמי.
אני גם חזקה, אני מרגישה בטירוף את הסביבה שלי, בטוחה בעצמי, מצחיקה, אכפתית, אמיתית להחריד, רגישה בטירוף ולנצח לומדת על עצמי ועל אחרים."
נעמדתי בתנועה אחת וחמקתי החוצה לרחוב הקר שאני כל כך אוהבת כדי לא לראות את התגובה שלך.
נכנסתי לדירה, פתחתי בקבוק של יין זול ועישנתי ובכיתי ועישנתי ובכיתי עד שכבר נהיה יום.