אחד עשר חוקי ידידות- פרק 1
אביטל וגבריאל הכירו כשהם היו בני חמש. הם אהבו מאוד לשחק זו עם זה.
אביטל הייתה ילדה מאוד ביישנית ושקטה. גבריאל כששיחק עם חבריו בחצר הגן . הוא ניגש אליה והושיט לה את הצעצוע שלו ומאז אביטל וגבריאל אהבו לשחק ביחד.
היא חייכה חיוך ביישני והתבוננה מהצד איך גבריאל שיחק עם חבריו ולפעמים הם שיחקו שניהם ביחד.
הוא ניגש אליה והבחין בפניה העצובות. היא התבוננה בו בשקט ולא אמרה כלום.
לאביטל הילדה שאין לה חברים. שקשה לה להביע בקול את מה שהיא הרגישה.
גבריאל הביט בה במבט נרגש ופתאום עלה לו רעיון בראשו : " אני יודע מה לעשות. את תהיי הידידה שלי. ואת תסתובבי איתי כי אין לך חברים. אני לא רוצה שתרגישי לבד כל הזמן." אמר גבריאל בחיוך.
אביטל גם חייכה והנהנה בראשה לאות חיוב.
מאז אותו יום , אביטל כבר לא הרגישה לבד.
כי לכל מקום שהיא הייתה , גבריאל היה שם.
הוא היה הידיד היחיד שעליו היא סמכה מכל ילדי הגן. וגם כי כל פעם שהוא היה בקרבתה. היא התרגשה כל כך עד שבא לה לצעוק.
סוף סוף אביטל לא תרגיש בודדה ותהיה חסרת חברים.
הם תמיד היו ביחד , שיחקו זה עם זו בגן השעשועים. צוחקים אחד עם השנייה ובעיקר מכייפים זה עם זו.
ביום הולדתה השישי של אביטל , אימא של גבריאל קנתה בשבילה צמיד בצורת חצי לב וגם אביטל קנתה לו צמיד בצורת חצי לב וגבריאל זרח משמחה וענד את הצמיד , הוא סירב להוריד אותו מידו.
אביטל הלכה עם הצמיד שגבריאל קנה לה כמתנה וגם סירבה להוריד את זה מעל זרועה.
אבל היא לא ידעה כיצד להביע את רגשותיה כדי להודות לאימו של גבריאל.
" את מוזמנת תמיד לבית שלנו מתי שתרצי, תוכלי גם לישון אצל גבריאל וכך תשחקו יחד." הוסיפה אימו בחיבה ואהבה מאוד את אביטל הילדה שהרבתה להיות קרובה מאוד לגבריאל.
" תודה ." הוסיפה אביטל במבוכה. ומאז היא אורחת קבע בבית של גבריאל.
אבל שניהם היו ילדים שעדיין לא מבינים מה משמעותה של אהבה עמוקה.
מה יהיה כשהם יגדלו ויגלו רגשות אחרים כשהם יגיעו לגיל העשרה?
אביטל המשיכה לבלות עם גבריאל והשניים המשיכו לשחק ביחד.
גם גבריאל הוזמן לא פעם אחת לביתה של אביטל והיה אורח קבע בביתה.
תגובות (0)