אחד עשר חוקי ידידות – פרק 22

אביטל הביטה על ירמיהו בחיוך נדהם וחיבקה אותו בפתאומיות.
" אני צריכה להגיד לך תודה." אמרה אביטל בהתרגשות.
" אני עושה את זה בשביל שתדעי שחשוב מאוד בשבילי לראות אותך מאושרת." קרא ירמיהו בחיוך נבוך.
" אני לא יודעת איך אני צריכה להודות לך." הוסיפה אביטל ברגשות תודה והסמיקה מעט.
" למה את יושבת פה עוד? את מוכרחה לרוץ אליו ולהגיד לו את מה שאת מרגישה אליו!" האיץ ירמיהו באביטל הביישנית.
" אתה באמת חושב שאני צריכה ללכת עם רגשותיי עד הסוף? " שאלה אביטל בחשש .
" כן , את עוד שואלת אותי? קדימה , תגשי אליו! אל תהיי ביישנית." עודד ירמיהו את אביטל ההססנית .
" האמת שאני לא יודעת.." הוסיפה אביטל בביישנות והמשיכה לעמוד במקומה כמה דקות ספורות.
" תלכי כבר , את משגעת אותי!" צרח ירמיהו לעברה בכל הכוח ואביטל צעדה לעבר האוהל לראות אם גבריאל ישנו בתוך האוהל.
היא ראתה אותו אוסף עצים בשביל לעשות על האש והיא ניגשה אליו במטרה לעזור לו עם איסוף העצים.
" שלום." ניסתה אביטל לגייס לקולה ביטחון עצמי.
" שלום!" הוסיף גבריאל בחיוך רחב.
" זה יהיה בסדר מבחינתך אם היום נעשה על האש. יהיה נחמד לשנות קצת אווירה לפעמים , לא?" קרא גבריאל בחיוך שובב.
" כן , זה יהיה כיף מאוד. מה עם ליאור?" שאלה אביטל בסקרנות. גבריאל לא ענה לשאלתה ושתק .
" יום יפה היום , נכון?" שינה גבריאל את נושא השיחה בבת אחת. " הכינרת יפהפייה." הוסיף גבריאל בחיוך נבוך.
" אני מציע לך לשבת." אמר גבריאל לפתע.

אביטל התיישבה לצידו והתבוננה בו ממושכות.
נדב הצטרף לשניהם אחרי ששקע בתרדמה עמוקה , הוא התיישב במקום קצת רחוק וצפה מהצד באביטל וגבריאל בחיוך.
" איזה יום יפה , חברים!" קרא נדב בקול . " דווקא מתאים שנלך לטיול בסביבה , מה אתם חושבים?" הוסיף נדב והביט בהם בעיניים שואלות.
" לא בא לי ללכת לטיול עכשיו." החוותה אביטל את דעתה. " גבריאל מתכנן בשבילנו על האש ואני חושבת שכדאי שנישאר להיות כאן על החוף עוד כמה ימים נוספים." קראה אביטל בהרהור.
" אביטל צודקת ,בוא נאריך את החופשה הזאת עוד כמה ימים." הסכים גבריאל עם אביטל.
באותו הרגע , ליאור התעוררה משנתה והצטרפה לחבורה. היא לא הבינה על מה כל החגיגה. כשהיא התקרבה לגבריאל , אביטל פינתה לה את מקומה והניחה לליאור לשבת ליד גבריאל.
היא התיישבה לצד ירמיהו , שהפנה אליה את מבטו במבט ממושך.
" אני רואה שאת עדיין נרתעת. את זוכרת על מה דיברנו?" שאל אותה והביט בה במבט בוחן.
" שאני צריכה להגיד לו שאני אוהבת אותו." דיקלמה אביטל בקול מלאכותי.
" נכון, את יכולה לומר לי למה את כל כך מפחדת? מקסימום הוא יגיד לך שהוא לא מרגיש את מה שאת מרגישה אליו!" ניסה לעודד את אביטל אבל לשווא .
אביטל התבוננה בגבריאל ובליאור, שניהם נראו לה מאושרים כל כך. נדב התקרב אל אביטל וירמיהו . " על מה אתם משוחחים?" שאל נדב בקול סקרן.
" תגיד , נדב . אתה לא במקרה מכיר את המילה " פרטיות?" שאל ירמיהו בנימה צינית.
" כן , " ענה נדב בקצרה. " גם אני רוצה להישאר כאן ושנעשה על האש." צחק נדב והמשיך לצפות במסתוריות באביטל ובירמיהו.
" הבאת אחלה רעיון, ואת האמת שבא לי על האש." בירך נדב את גבריאל .
גבריאל חייך חיוך נבוך וטפח על שכמו בעליצות . " כן? תודה! " הוסיף גבריאל נבוך.
אביטל הביטה בהם בחיוך מריר, ירמיהו התקרב אליה וטפח על שכמה בעידוד. " אם יש דבר שחשוב לי יותר מכול, אני רואה אותך לא מאושרת וחשוב לי שאת תהיי שמחה כי את בן אדם באמת מקסים. עכשיו אני רוצה לראות חיוך על הפנים שלך." קרא ירמיהו בעידוד וניסה לעודד את אביטל גם.
" נו , בסדר." הוסיפה אביטל בחיוך ביישני.
" תעשי את זה בשבילי , אם לא בשבילך!" ניסה נדב לגרום לאביטל לחייך.
" טוב.." קראה אביטל וחייכה חיוך מאולץ.
ליאור התקרבה אל גבריאל והדביקה לו נשיקה על השפתיים.
" יהיה לנו כיף ביחד , אני מבטיח לך. ליאורי. " אמר לה גבריאל בחיוך והיא גנבה ממנו עוד נשיקה.
" כמו שיהיה לנו כיף בחתונה שלנו!" אמרה ליאור באושר והמשיכה לנשק את גבריאל ממושכות.
אביטל עמדה להתפוצץ אבל היא ניסתה לשמור על קור רוח.
" זה מגעיל אותי." הוסיפה אביטל בסערת רגשות.