מכונת הזמן 2 – פרק 4

צריך להריץ את הזמן לאחור,
להפעיל את השעון אל מחוזות העבר,
יש למה למהר.
אז אל תרוצי,
אל תמהרי,
כי יש עוד זמן,
אני רוצה אותך איתי
אני רוצה אותך כאן לצדי.
יש עוד זמן
אל תמהרי,
כי יש עוד זמן,
להפעיל את השעון אל זמני העבר.
לנסוע בעקבות הזמן האבוד ולגלות מה עוד אפשר לתקן.
את מי אפשר עוד להחזיר?
כי יש עוד זמן
אל תמהרי,
כי עדיין לא שכחתי אודותייך,
אני רוצה לזכור את פנייך,
כן עייפתי כשלתי וניסיתי לשכוח
ולא היה בי טמון הכוח
לגלות שאת עדיין כאן איתי.

על מה את כבר חולמת?
רואה איך את מחיי את כמו שמש
נמחקת מן השמיים ונעלמת,
כן אותי את אולי לא זוכרת.
נמצאת במחוז אחר ומרגישה כל כך אבודה.

צריך להריץ את הזמן לאחור,
להפעיל את השעון אל מחוזות העבר,
יש למה למהר.
אז אל תרוצי,
אל תמהרי,
כי יש עוד זמן,
אני רוצה אותך איתי
אני רוצה אותך כאן לצדי.
גבריאל נחת בשנת 1996 , הוא שמע מאחוריו קולות מוכרים. זה היה הקול של בנו דניאל וחברי להקת " המנומרים" שהתקדמו לעבר הבמה של קדם האריויוזיון. אחריהם באה גם המנלת של להקת " המנומרים" אורית , שהייתה לבושה בחליפה מחויטת.
הוא התחבא מעבר לקיר והציץ בה בשקט. אני אציל את הבן שלי , חשב גבריאל לעצמו.
הוא הביט אנה ואנה בבלבול, ולא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב מבוכה. חבריו עשו טעות גדולה בכך שלא סיפרו לו את האמת.
הוא רץ כועס כל כך ומבולבל אל תוך שנת 1996 במטרה להציל את הבן שלו דניאל.
דניאל וחברי להקת " המנומרים " ביצעו את השיר " כל זה אינו חלום." שאת המילים חיברה עלמה , בתם הבכורה של יחיאל ודינה מנור.
עלמה כתבה בזמנה הפנוי שירים למגירה ואף פעם לא העיזה לצאת איתם החוצה.
בדיוק כשהם עלו להופעת הבכורה שלהם כהרכב בפעם הראשונה. ההתרגשות הורגשה מאוד בקרב הקהל.
הוא ראה את בנו דניאל שעלה על הבמה וגבריאל חייך אליו כשהוא הבחין בו בפעם הראשונה על פני מסך הטלוויזיה.
הוא הקשיב לשיר ההוא שדניאל ביצע בקדם הארויזיון . " דניאל שלנו עושה כיף חיים. מה?" מלמל למלצר שניגב כוסות והעמיד אותם בשורה ישרה לצד הכיור.
" לא רק כיף חיים , חברי הלהקה והוא מופיעים בפעם הראשונה כאן ב" בלאק אנד וויט." מה השם שלך , בבקשה? אני שואל מתוך סקרנות , אתה מבקר מוזיקה מיוחד שבא לסקר את להקת " המנומרים" או מה?" שאל אדם באומץ.
" לא בדיוק. אני באתי לחפש את אחי הקטן פה. שמי עידו. נעים לי מאוד להכירך. אפשר שתביא לי איזה כוס שמפניה?" ביקש גבריאל בנימוס.
" בבקשה , קח . רק לא על חשבון הבית , אה?" אמר והוא מזג לו בכוס שמפניה יוקרתית.
" כן , אני מרים כוס שמפניה לחיי דניאל דמתי – תירוש." הכריז גבריאל בחגיגיות.
" אמן ," הוסיף אדם בהטעמה. " תמיד פעם ראשונה , לא?" צחק אדם צחוק משוחרר ועליז לתוך האוויר.
" פעם ראשונה שלי עם שמפניה? כן , וזה מגעיל ממש, הטעם." הוסיף גבריאל בהחלטיות.
ביניתיים החבורה שברה את הראש בניסיון לחשוב איך אפשר להחזיר את גבריאל לשנת 2019.
" אני לא רוצה לחשוב אפילו ולדמיין מה אביטל הייתה אומרת אם היא הייתה יודעת שגבריאל נוסע בזמן כדי להציל את דניאל , הבן שלו. אתם מודעים מה עלול לקרות לו שם?" הוסיפה שובל בבכי.
" אני חייב להחזיר את החבר הכי טוב שלי לפה, אני לא יכול לתת לגבריאל למות שם ואני אשב פה בחיבוק ידיים." הוסיף אביב בחרדה.
" אסור לי לשכוח את ההבטחה שנתתי לאביטל , הבטחתי לה שאני לא אתן לו לנסוע בזמן , נו , אתם מסכימים איתי שאנחנו צריכים להציל אותו?" חשבה שובל בקול.
תובל וחננאל הרגישו עצמם חסרי אונים. " שובל צודקת , אנחנו חייבים להציל את גבריאל ולהבהיר לו שהוא לא יכול להציל את דניאל , הבן שלו. " הסכים חננאל עם שובל והחבורה החליטה לבסוף ללכת בעקבותיו ולנסות להציל אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.
אנחנו לא יכולים להשאיר את גבריאל לבד בשנת 1996 , חשבה שובל לעצמה.
" אביטל נרצחה . הבטחתי לה שאני אשמור עליו ולא עשיתי את זה. אני חברה רעה." קראה שובל בקול שבור.
" בייבי , אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי לשמור על גבריאל. אבל הוא החבר הכי טוב שלי ואת היית בסדר גמור , אל תאשימי את עצמך." ניסה אביב לנחם את שובל הבוכיה.
שובל הרגישה שהיא הפרה את הבטחתה לאביטל