לאחותי

הייתי בת ארבע כשהגעת ומאז שהגעת רציתי להיות אחות טובה בשבילך. אבל זה לא עבד. אף פעם. בקשר היה כמו קצר כזה משהו בלתי מוסבר. גם כשחווית חוויות דומות לשלי זה לא קירב בינינו. היית צועקת על אמא ואבא זוכרת? באיזשהו שלב הבנת שזה פשוט יותר קל להוציא את כל העצבים עלי. אמא ואבא חשבו שהשתפרת ואני ידעתי שלא. ידעתי שפשוט העברת את כל המועקה שאת מרגישה ולא יכולה לסאת למישהו אחר. לי. פחדת, פחדת שתהיי אני שתעברי את מה שעברתי. כל כך רציתי שאחותי תעריץ אותי שתקתי וספגתי את כל המועקה שלך. כשהיה לך קשה ועברת מה שעברתי אני באתי אלייך בתקווה שתתני לי להיכנס. אבל לא נתת לי. להפך, שנאת שבאתי זה כאילו אמר לך שאת זו אני אז תרקת את הדלת ולא נתת לי מרווח כניסה. אפילו לא קטן. בכיתי, שתדעי. בכיתי הרבה. זה תסכל אותי ששום דבר לא מצליח לי. במיוחד לא את. רציתי שנהיה חברות- אחיות שיושבות ביחד ורואות תכניות שרק שתינו אוהבות.
אמא ואבא למדו את הלקח איתי. הם עשו כל מה שצריך שלא תסבלי. לא היה להם אכפת מאנשים שיגידו שהם מוותרים בקלות או לא נותנים לילד לחוות קשיים. הם ראו מה הקשיים האלה יכולים לעשות לי והחליטו לחתוך את זה אצלך. עברת תנועת נוער עברת בית ספר עברת כיתה כל מה שצריך ומהר. עם המעבר החלטת להיות הכל ולא אני. כאילו בכוונה שמעת מוזיקה אחרת, שמת איפור כבד ובגדים הכי אופנתיים שרק אפשר. הפכת להיות שונה. זה נתן לך אושר לא להיות אני. ירדת עלי שאני לא מתאפרת ושאני לא הרבה דברים. אני חושבת שאז הפסקתי להאמין בנו. התקרבת לאמא והיית הבת של אמא פתאום. כל פעם שמישהו הוריד אותי את שיתפת פעולה. זרמת עם זה. לא יודעת למה אולי כדי להכאיב. הם קראו לך החזקה כי את ניסית כמה שיותר להראות חוזר. ואז התחילו ההשוואות ביני ובינך. פתאום שכחו שת עברת חרם רק שנתיים ואני עשר וחצי שנים. אבל אני שמחתי בשבילך. שמחתי כשהיה לך טוב, שמחתי כשהיו לך חברות טובות. שמחתי שאולי דרכי למדת להריך את זה. שמחתי שהן עשו בשבילך דברים וכשיצאתן למקומות וקיוויתי כל פעם מחדש שאולי הפעם תספרי לי שאולי הפעם תתני לי להיות האחות הגדולה שאני כל כך רוצה.
אבל לא נתת. בטח גם לא תתני.
היו כשיש לך חבר זה הכי צובט בעולם. רציתי לספר לך איך זה. איך זה עם חבר. רציתי לספר לך איך זה הדייטים הראשונים ואיך זה מרגיש כשמישהו אוהב אותך. רציתי לספר לך איך זה להתנשק ולהתחבק והכל. אבל אני לא יכולה. אני יודעת, מצאת עוד סיבה לצחוק עלי. להגיד לי שאותי לא רוצים. אבל אני שמחה בשבילך. באמת. כי אני יודעת שבאושר הזה שלך יש לי חלק גדול שבתוך תוכך את יודעת כמה זה נכון. אני פספסתי את הילדות ולהיות נערה ואצלך חתכו את זה בזמן והספקת לחוות.
אולי מתי שהוא כשתתבגרי יהיה לך האומץ לראות את כל זה
ואני מתוך תפקידי יהיה שם תמיד
להיותר האחות הגדולה שלך