משחקי השמדה פרק 9

#תיאודור#

ראשו של תיאודור היה טרוד בעשרות דברים כעת. "זה לא יכול להיות"…. מלמל. "לאן הוא יכול להיעלם? לאן ניקולס יכול לברוח? זה לא יאמן"…. מה יעשה כעת? מספיק צרות היו לו היום: בתו מפתחת כוחות קסם, שליטי הדרקונים חזרו לעולם, בנו נעלם, וזו רק ההתחלה!
מועצת קורוות'ר התכנסה.
"זה לא ייתכן" יועץ ראשון לא האמין. "איך שליטי הדרקונים יכלו לחזור? רק אם היה שליט דרקונים בתוך הארץ הם היו יכולים
להיכנס לכאן."
"זה בני. ניקולס. הוא הנער בעל לב הדרקון". אמר תיאודור בעצב. ארשת פנים רצינית, מלווה בקולו העצוב, גרמו לתיאודור להיראות טרוד. הוא היה טרוד.
"אז זה אומר, שהבן שלך, יהפוך להיות אויב שלנו ביום מן הימים?" שאל יועץ שני. "אני לא מאמין בכך".
"אנחנו לא יודעים בוודאות אם יצטרך להיות שליט דרקונים רשע, אולי לא יהיה חלק מהם, אלא פשוט יחיה תחת הכותרת 'שליט דרקון'! אנחנו עוד לא יודעים כלום." אמר תיאודור.
"תגיד למשרתים שיכניסו אותו. את ניקולס." אמר יועץ שלישי. תיאודור לא השיב. "מלכי?"
"ניקולס, איננו." אמר תיאודור.
"אתה מתכוון שהוא"… מלמל היועץ הראשון. "מת?" כל היועצים עיוו את פניהם בעצב.
"לא הוא לא מת, למזלנו!" אמר תיאודור. "אך אם תעזו להעלות לדיון דיבורים כאלה על בני, אתם תהיו המתים." הוא אמר. היועצים היו בהלם. הם אף פעם לא ראו את תיאודור ככה.
"איפה הוא?" שאל היועץ השני.
"אנחנו בודקים כעת, את האופציה, שה
וא ברח אל ממלכת הוטריקליס." אמר תיאודור. "אה אז זה לא נורא, המלך והמלכה חברים שלך, הם יקבלו אותו בברכה!" אמר היועץ השלישי.
"לא שמעתם?" שאל תיאודור, מופתע. "המלך והמלכה של הוטריקליס… מתו."
"איך זה קרה?" שאל היועץ הראשון, המום.
"נרצחו." אמר תיאודור. "הורמאן והבוגדים שלו. הם פלשו לארמון, ורצחו את המלך והמלכה."
"ומה עם ג'ון?" שאל היועץ השני. "הוא עבד איתם?"
"כרגע עוד לא יודעים, אבל אעדכן אתכם ברגע שאוכל." אמר תיאודור. "אנחנו סיימנו להיום, ערב טוב יועצים, חיזרו לבתים שלכם." אמר וחייך. מועצת היועצים התפזרה.

* * *

"אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו!" אמרה אליזבת', המלכה. "אני דואגת לניקולס!" היא אמרה, פניה היו טרודות יותר משל המלך, זה הטריד אותו. "תירגעי." אמר לה. "הכל יהיה בסדר, זה ניקולס, הוא יכול לדאוג לעצמו."
"אני מניחה שאתה צודק"… אמרה אליזבת. "אבל אני עדיין לא יכולה להפסיק לדאוג לו!" אמרה.
"אם זה מרגיע אותך, מחר על הבוקר אשלח פלוגה של חיילים שיבואו איתי להוטריקליס, עד שנמצא אותו!" הבטיח תיאודור. "בסדר?" שאל. "אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, רק עכשיו המלך והמלכה שלהם נרצחו, אני מפחדת שתלך לשם." אמרה.
"אז מה את רוצה שאעשה?" שאל.
"אני לא יודעת…" אמרה אליזבת. "תעשה מה
שתרצה. אבל אל תעשה את זה בשבילי, אלא בשבילו. בשביל ניקולס." אמרה.
תיאודור הנהן. "בשביל בני הבכור, אני מוכן לעשות הכל." אמר.
"אם אנחנו כבר מדברים על הילדים שלנו, לך תבדוק מה עם לוריין, לא שמענו ממנה מאחר הצהריים." אמרה אליזבת. שוב, תיאודור הנהן. "אגש לראות אותה בחדר שלה." אמרה, ויצאה מהחדר. תיאודור נשכב על מיטת האפיריון וחשב על היום. היכולת החדשה של לוריין, הידיעה על שליטי הדרקונים, על זה שניקולס הוא הנער עם לב קשקשי הדרקון, הבריחה של ניקולס….
לפתע, תיאודור עזב את הכל, ונכנס לשלווה בתוך העולם הלוחץ הזה, ונרגע…
דלת החדר נפתחה בבת אחת. תיאודור קם מהפנטזיה שלו, והביט. זאת הייתה אליזבת. "תיאודור! נכנסתי עכשיו לחדר של לוריין, והיא לא הייתה בו!" אמרה.
"אולי היא בכל חדר אחר בארמון!" אמר תיאודור, עדיין רגוע.
"לא תיאודור. החלון של חדרה היה פתוח, ושרשרת בדים השתלשלה מטה! היא ברחה!"

כאשר התעורר תיאודור בבוקר שלמחרת, היה חולה ולא היה יכול לזוז. "אני כנראה מפתח משהו." אמר תיאודור. "האל שלנו כנראה לא רוצה שאסכן את חיי ואצא למשלחת בהוטריקליס. אשאר כאן." המלכה אליזבת הביטה בו בעצב. "אני אקרא לקרלוס, הוא יצא במקומך למשימה." היא אמרה.
"הוא לא שומר על כארסון?" שאל תיאודור. "כארסון לא יכול להיות בלי השגחה בכלא!" הוא אמר.
"אתה לא יודע? מישהו שיחרר את כארסון מהכלא!" אמרה אליזבת. ארשת של הפתעה עלתה על פניו של תיאודור. "מי שיחרר אותו?" שאל. "אומרים, שזה היה… בלתזאר". אמרה אליזבת.
"הוא לא האחד שהתקיף אותנו על הספינה? אין לו מעמד שיגרום לנו לייחס אליו חשיבות רבה!" אמר תיאודור.
"הוא מנהיג שליטי הדרקונים!" אמרה אליזבת.
"שליט דרקונים… איים עלי?" תיאודור הופתע. כעס החל להתפשט בגופו. "תיאודור, אתה מאדים! תירגע"… אמרה אליזבת.
"שליט דרקונים… איים עלי! כוחותיי שבו אלי! רבותי, אני יוצא אתכם אל הוטריקליס. הזעם עושה לי חשק להרוג כמה בוגדים מרושעים מהוטריקליס!" תיאודור ירד מהמיטה, וירד למטה בגרם המדרגות אל הדלת הראשית.
בדיוק אז, נשמעה דפיקה בדלת.
כאשר תיאודור פתח את הדלת, הוא ראה שלוש דמויות, בערך בגילו של ניקולס, מכוסות ברדסים. "שלום…" אמר תיאודור, מופתע.
"אנחנו חברים של ניקולס". אמר הגבוה ביותר. "נפגשנו איתו לא מזמן!"
"פגשתם את ניקולס? איפה הוא? הוא בסדר?" שאל תיאודור.
"הוא עזר לי לשחרר את אחי ואת אחותי מהכלא של הוטריקליס!" אמר הגבוה. "הוטריקליס? אתם מהוטריקליס? רגע…. ג'ון? אלכסנדר? ליאורון? אלה אתם?" שאל תיאודור.
"שלום המלך תיאודור!" אמר ג'ון והוריד את הברדס מראשו. שלושת האחים השתחוו בפניו.
"אנא, אף שזה נחמד לראות אנשים שמשתחווים בפניי, אני כמו משפחה שלכם, אתם לא צריכים להשתחוות, ולא לקרוא לי […] איך אמרת? 'המלך תיאודור'? קראו לי תיאודור!" אמר תיאודור, וחייך.
נראה שהוקל לשלישייה. "היינו עם ניקולס בהוטריקליס, ומשם ברחנו לכאן, הורמאן כבש את ארמון הוטריקליס והוא מחפש אחרינו בניסיון להרוג אותנו!" אמרה ליאורון.
"אל תדאגו, היכנסו, אתם יכולים לגור כאן אתנו כמה זמן שתרצו!" אמר תיאודור.
"זה מה שניקולס אמר שתגיד לנו!" אמר ג'ון.
"אבל יש בעיה קטנה. אנחנו יוצאים עכשיו למצוא את ניקולס. יש לכם שתי אפשרויות לבחירה: הראשונה, להישאר פה עם אשתי המלכה אליזבת, והאפשרות השנייה, לעזור לנו למצוא את ניקולס." אמר תיאודור. "אנחנו הרגע ברחנו מהוטריקליס… אנחנו מעדיפים להישאר פה" אמרה ליאורון.
תיאודור הנהן. "טוב, אז תיהנו כאן, אני יוצא למצוא את ניקולס. להתראות!" הוא יצא מהארמון, והדלת נסגרה.
"הוא נראה איש חביב". אמרה ליאורון. ג'ון גיחך.

* * *

הפלוגה המלכותית עלתה על הספינה. תיאודור הביט דרומה, אל הוטריקליס, שעדיין לא נראתה מבעד לערפל של הפיורדים הקפואים. הספינה שטה במהירות מספקת, שוברת את הקרח לאורכה. תיאודור מוכן למצוא את ניקולס.
גם אם יצטרך לחצות את כל הוטריקליס.
"אדוני" אמר קרלוס.
"כן קרלוס?" אמר תיאודור.
"אנחנו מתקרבים אל הוטריקליס, מאיפה תרצה להתחיל לחקור את הוטריקליס?" שאל קרלוס.
"נלך אל המרחבים הפתוחים שלהם. נעמיק אל תוך הארץ אל ההרים."
אמר תיאודור, כולו רציני.
"אנחנו מגיעים" אמר קרלוס והביט קדימה. הספינה עגנה ברציף, והפלוגה המלכותית ירדה מהסיפון, אך לפני שהספיקו לצעוד, כל חבורת הבוגדים הקיפה אותם. "המלך הורמאן רוצה לפגוש אתכם". אמר הראשון.
השני חייך.
"הוא חיכה הרבה זמן לראות אותך, המלך תיאודור"..