את חושבת שאת מכירה מישהו

את חושב שאת מכירה מישהו שהיה חלק בחיים שלך לא מעט זמן.
מישהו שהיה פה במשך שנים, שהתבגרתם ביחד, שהתפרקתם ביחד, שסבלתם ביחד, ששמחתם ביחד, מישהו שהיווה חלק ממך.
ואז יום אחד הוא מחליט. אולי ההחלטה באה עם שינוי מתוכנן שלא שמת לב אליו, אולי הוא החליט בפתאומיות, ואולי בכלל את הסיבה שהוא החליט.
את חושבת שאת מכירה מישהו, ואת נותנת לו להכיר אותך, גם את החלקים הלא יפים שלך, והוא עוזר לך לתקן אותם. את חושבה שאת מכיר מישהו, עם כל הפאקים, השריטות והצלקות שיש לו.
את חושבת שאת מכיר חבר לחיים, לטוב ולרע, ויום אחד הוא פשוט מחליט לנתק אותך מהחיים שלו.
וזה לא נגמר פה, יש את כל הכאב, העצב, הכעס והתהיות, אם יכולת לשנות משהו, אם יצאת בסדר, אם יש פה משהו מעבר לזה, אבל לצערי, זה עדיין לא נגמר.
יום יבוא ואת תגלי שמי שחשבת שהוא כבר לא קיים, אם הוא בכלל היה פה. יום יבוא ותהייה לך יום הולדת והוא יתעלם ממנה, יום יבוא ותבין שהחיים שלו ממשיכים בלעדייך, יום יבוא ותביני שאחרי כמה חודשים את יושבת עם עצמך ותוהה איפה לעזאזל החבר הכי טוב שלך, ולא תהייה לך תשובה.
כל פעם תגלי קצת יותר שהוא אחרת, ותביני שגם את קצת אחרת, כי הוא עקר לך חלק גדול מהלב שלך.
החלק הכי קשה בלנתק בן אדם מהחיים שלך היא שמהרגע הזה את לא אותו בן אדם.
את תעברי את זה, את חזקה, את תלמדי מזה ואת גם תלמדי איך לתקן את הלב השבור שלך, שכרגע הוא עוד מדמם.
את בן אדם טוב יותר מהחבר הכי טוב שלך שהחליט לוותר עליך, תזכרי את זה כל פעם שקצת קשה לך, ותרימי את הראש בגאווה.