היי, תראו!

היי, תראו! הנה מישהו עצוב. הוא היה שם ופתאום הוא הלך. זה קרה ולפתע הפסיק. הוא שבור, הוא לא יודע, הוא מרגיש כמו כלום. תראו את זה, הנה מישהו עצוב. לכו, לכו לשם, לכו אליו, לכו אל אותו אדם.
היי, תראו! הנה מישהו אבוד. הוא בא ופתאום זה הלך. זה היה שם ושוב נעלם. הוא בוהה סביבו בחוסר ידיעה. מסתכל אל ליבו מחוסר הרגשה. לכו, לכו לשם, לכו אליו, תציעו עזרה. תנו כיוון, הפנו לשלט, שאלו, חייכו.
היי, תראו! הנה הוא שם. עומד על הסף. מתכונן לחצות. מכין את רגלו. רואה את החושך, אך מחליט לבחור באור. הנה הוא, ממש כאן, כמה צעדים לפניכם. לכו, לכו אליו, הושיטו יד, משכו אותו חזרה. השמיעו קול, צעקו חזק, השיבו אותו אל הגבול, שלא יחצה. רק שלא יחצה.
היי, תראו! הנה הוא בוהה בכם מלא אימה. מזל שהגעתם. איזה מזל גדול. מי היה יודע מה היה עושה לולא הייתם שם. הנה הוא כאן, ולפני רגע היה שם. הנה הוא עומד מולכם. עצרתם אותו מלחצות את הסף. עוד צעד אחד ולא היתה כבר דרך חזרה.
היי, תראו! זה חיוך המסתמן לו שם בזווית פיו? כן. זה חיוך, אולי נוגה ואולי מלא ייאוש, אך זה עדיין חיוך. החיוך הזה שם בזכותכם. אתם הייתם שם. אתם עזרתם. אם לא אתם, מי יודע מה היה קורה. אם לא אתם, אולי הוא לא היה שם לעמוד ולחייך.
היי, תראו! עשיתם משהו טוב. כמה קשה זה היה. פיזית? פשוט ביותר, בקושי חמישה צעדים הייתם צריכים לעשות.
מנטלית? הו. אחד המאמצים הכבירים ביותר. איך הצלחתם, אתם לא מאמינים, להביא את עצמכם לשם. הוא היה שניה מללכת, אבל אתם עצרתם אותו. זו אחריות עצומה. לא הרבה יכולים.
היי, תראו! הצלחתם. אתם יכולים.
לכו לעוד אנשים, תראו שאפשר. תראו את הדרך, כמה עוד נשאר?