לב הצפון | פרק 16

רועי, מוניק ושרית הגיעו ליער אחרי שעה.
"ממש רבע שעה" רטנה שרית "למה לקח לך זמן?" שאלה את מוניק בתרעומת.
מוניק לא בדיוק ענתה לה, היא רק הסתכלה על השעון ושאלה את רועי היכן מאיה?
"אין לי מושג..היא לא בחדר שלכן?" שאל אותה.
"כן, אבל היא יצאה לפנינו" מוניק הייתה נראית מאד מוטרדת..
שרית חייכה חיוך גדול והתקדמה לכיוון היער "מה הבעיה? בואו נתקדם בלי הפקאצה.."
לפתע הם שמעו צעקה מרחוק..
"חכו לי…" שלושתם הסתובבו באחת והם ראו את מאיה מגיעה בריצה..
"מה קרה כמה זמן להגיע מהחדר לפה? מה את צב?" שאלה אותה שרית בעצבים, היא כבר חשבה שהקרצייה הזאת לא תבוא.
"אני בניגוד אליך ב-ת ויש לי עוד עיסוקים.. בואו.." מאיה עקפה את שרית ונכנסה לתוך היער.
"סתומה.." מלמלה שרית והתקדמה גם היא.
רועי ומוניק פשוט חייכו לעצמם והתחילו ללכת אחריהם.

_________________________________________________________________

נוי התבוננה באלון בתדהמה.
'מי זה? איפה אני? מה קרה?' שאלה את עצמה.
אלון שלא באמת האמין שהניעורים שלו יעירו אותה, כי היא הייתה נראית לו לא בסדר, התבונן בתדהמה בידיו ובנוי בחזרה.
נוי קפצה מהמיטה בפתאומיות.
"צריך להציל אותו מהאש.." צרחה ורצה לכיוון הדלת, אך לאכזבתה הדלת הייתה נעולה.
היא הסתכלה בדני שעד עכשיו לא הגיב "מה קרה?" שאלה אותו כשקלטה שהם כבר לא באולם, והם באיזה חדרון מוזנח.
"אני לא מאמין שהתעוררת, אני כבר חשבתי שלא תקומי" אמר לה דני, והתקרב אליה במהירות
"מה.. אבל מה.." היא לא סיימה את המשפט והיא כבר הייתה חבוקה בזרועותיו של דני הנרגש.
הפעם היא הסמיקה.
"אממ.. סליחה!" התנצל דני בפניה.
"אני פשוט יושב פה יותר מיום שלם ומחכה שתקומי…אני מצטער הכל היה באשמתי לא הייתי צריך להכניס אותך לבלבולים שלי"
נוי נראתה מאד מבולבלת "מה?" שאלה.."אני לא מבינה כלום!"
דני הזכיר לה את ה'ריבוע' ומה שהם עשו, כשפתאום היא צרחה ונפלה, ואינה יושבת ראש המגמה נכנסה ולקחה אותם לפה, והיא באה לראות אותה כמה פעמים בתקווה שכבר היא קמה!
נוי הייתה מבולבלת היא לא הרגישה שהיא ישנה כל הזמן הזה! היא הייתה איפשהו, אבל משהו ברח לה מהזיכרון!
היא נסתה לתפוס את הקצה של הזכרון הזה שדגדג לה בראש, אך הוא ברח בגלל הצעקה של אלון!
"אני לא מבין כלום!! מה זה ה'ריבוע"?" שאל
דני שתק, לא עוד פעם לסבך אותו!! למרות שהוא נגן הקלרינט שהם חיפשו, אבל בגללו אלון כבר בפנים! עדיף שהוא יתן לו עוד קצת זמן עד שידע את הכל.
"בואו נצא מפה, נראה לי שאינה נעלה אותנו" הוא קפץ מהחלון, ואחריו גם נוי ואלון.
הם הסתובבו לעבר היציאה מהיער כשלעיניהם הנדהמות הופיעה חבורה של ילדים!
"רועי מצאתי אותם" צעק אלון.
הם רצו אליהם..
"נוי!! כל כך דאגנו" אמרה מוניק לנוי וחיבקה אותה ממושכות
מוזר, אמרה לעצמה נוי, חיבוקים משני ילדים שאני בקושי מכירה ביום אחד.
"אני בסדר!! באמת" חייכה אליהם.
"אבל איפה היית?" שאלה שרית! כשעל הפרצוף שלה יש עדיין כעס על מה שמאיה אמרה לה!
"אממ.." היא התבוננה בדני בשאלה, היא שמה לב שדני לא רצה לספר לאלון מה קרה..
דני פשוט חייך אליהם ואמר "בואו נחזור לפנימייה טוב?"
"איפה מאיה?" שאל רועי
מוניק ושרית הסתובבו למקום שמאיה עמדה בו לפני שנייה..ריק!
"לא עוד פעם בבקשה..אין לי כוח לחפש גם את הפאקצה" אמרה שרית!
הם הסתובבו עוד רבע שעה במקום כשהם קוראים למאיה בשמה אך אף אחד לא ענה.
עכשיו..מאיה נעלמה!!

_________________________________________________________________

"הלו"
"עם מי אני מדברת"
"יוסי.."
"אני צריכה את עזרתך"
"מי זאת?"
"קוד 78"
יוסי נפל מעולף על הרצפה..