פלוריבלה – הגרסה הישראלית – פרק 4

מיכל , דודתה של אביטל פתחה עסק משלה. כשהמספרה נפתחה לראשונה , ההתרגשות הייתה בשיאה.
מספר הלקוחות שבאו למספרה עלה ורק גבר. העסק החדש העניק למיכל מעמד , כסף ללא הפסק ואלפי לקוחות מרוצים שלא הפסיקו לשבח אותה כל הזמן. שי , שלא מזמן הקים להקה והלהקה התחילה להופיע לעיתים רחוקות במספרה והדבר עורר לא פעם ולא פעמיים את כעסה של אימו , מיכל.
מיכל לא הייתה מוכנה בשום אופן שיהפכו את העסק שלה לאולפן קלטות מקומי ושם הלהקה תקליט את אלבום הבכורה שלה.
בואה המפתיע של אביטל הותיר את מיכל פעורת פה , היא הבינה איכשהו ששיחררו אותה אחרי שהבינו שהיה חוסר הבנה מוחלטת.
כששי ראה בפעם הראשונה אחרי כמה ימים שאביטל בילתה במעצר מאחורי הסוגרים , הוא ידע על הכישרון השירה החבוי בתוכה כסוד כמוס והחליט לתת לה הזדמנות להיות בלהקה שהוא הקים.
" אני יודע שיש לך הרבה כישרון, מה דעתך שתצטרפי אלינו למסע הופעות מיוחד? תחשבי היטב , כי לא כל יום את מקבלת ממני הזדמנות שכזו. קול כמו שלך לא שמעתי אף פעם. " העמיד שי בפני אביטל הצעה מפתה , הצעה כל כך מפתה שהיה לה נדמה לרגע שהיא חולמת חלום לא מציאותי.
היא הביטה בו , מבולבלת ולא ידעה מה לענות. זאת ההזדמנות שלה לפרוץ . אבל היא.. היא כל כך התביישה להגיד שכן. לומר לו שהיא כן תקח את ההצעה הזאת , אף על פי שהיא נשמעת בשבילה מפתה ולא הגיונית.
לרגע , היא פחדה לדבר. לאישה אסור שקולה יישמע בשום מקום בציבור. ואפילו אם זה אומר שחלומה יתגשם. היא תמיד חלמה על לשיר בלהקה, אבל עכשיו, עכשיו היא פשוט פחדה לומר לשי שכן ולהפסיק לפחד סוף סוף.
" אני לא יודעת , תמיד חלמתי לשיר בלהקה והחלום נותר רחוק ממני , מאוד. מאז שאני זוכרת את עצמי אני רק אוהבת לשיר.. העניין הוא שרק עכשיו יצאתי ממעצר על משהו שלא עשיתי ואולי עשו לי עוול. הלב רוצה לומר שכן.. אבל הראש אומר משהו אחר. שאין בזה היגיון בריא כלשהו." אמרה אביטל בהרהור , והיא נשמה עמוק כדי להסתיר את רגשותיה האמיתיים לגבי שירה בלהקה.
" את לא רוצה?" קולו נשמע שוב. אביטל נותרה משותקת מפחד ולא העיזה להגיד שכן. היא הביטה לרגע בדודתה מיכל . " דודה מיכל , אני יכולה לעזור לך במשהו?" שאלה בטון נמוך ולא ענתה לשי , שציפה לתשובה כלשהי שתצא מפה.
דודה מיכל , שעבדה משעות הבוקר הנהנה לאות הן בראשה , ורמזה לאביטל לבוא אחריה כי היא רצתה להטיל עליה משימה.
אביטל הלכה בעקבותיה , מותירה מאחוריה הזדמנות שאולי היא החמיצה ואולי לא. הכול תלוי במזל . הזדמנות שאולי לא תחזור לעולם.
שי הביט באביטל העובדת , המתהלכת מפה לשם , בבלבול משהו. הוא הבין שהייעוד שלה היה לשיר והוא היה חייב לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי וכבר לא יהיה אפשר להגשים חלום.
חלום שאביטל חלמה יותר מדי זמן. זמן רב מדי היא ישבה ולא עשתה כלום עם הכישרון שלה.
כדאי שהוא יעשה משהו עם הכישרון שלה לשירה.
אביטל הבחינה בשי שהביט בה במשך הרבה זמן. היא חייכה אליו חיוך נבוך ומשכה בכתפה בביישנות.
בינתיים , טובה ניסתה לסדר את העניינים עם מאיה שהסתגרה לפני שעה קלה בחדרה והיא ממאנת לפתוח לה את הדלת.
מאיה , שהייתה ידועה מאוד בעיקר מהתפרצויות הזעם הבלתי נשכחות שלה.
היא לקחה סולם והחליטה לעלות עליו כשבידה היא אחזה בפטיש שיכול לנפץ את החלון הסגור שבחדרה לאלפי רסיסים קטנים..
כשאביאל ראה את טובה עולה בשלבי סולם , הוא חשב שנטרפה עליה דעתה. איך אישה מבוגרת כמוה יכולה להסתדר עם נערה בת חמש עשרה , המתמודדת עם קשיים
בהתנהגות.
" הי , טובה . תרדי מהסולם! את לא יכולה לשנות את מאיה , מאיה היא ילדה קשה מאוד. ואפילו אם תנסי להוציא אותה מהחדר , לא משנה מה הדרכים שלך לשכנעה לצאת מהחדר. היא לא תצא מהחדר גם אם תשברי את החלון." צרח לה מלמטה. הוא בעצמו פחד שיקרה לטובה משהו.
" אז יש לך הצעה הרבה יותר טובה , מר כהן? אחיך חורש עומד לבוא בעוד שלושה ימים. והזמן הזה שבזבזתי אתכם לא עבד לטובתי." הודיעה לו טובה בפנים חיוורות .
" מה , באמת?? וואו, כל כך מהר? מה כל כך בוער לו לחזור לישראל?" שאל אביאל בסקרנות וציפה לתשובה מצד טובה.
" כי חורש שלנו לא יכול להיעדר למשך כל כך הרבה ימים , כל כך הרבה ימים שביליתי וניסיתי לשמור על סדר ועל ארגון הבית." קראה טובה בהרהור.
למחרת היום , אביטל יצאה לדרכה על מנת למסור בגדים שהיא לבשה בעבר וכבר לא הייתה צריכה אותם יותר.
היא נכנסה למקום החדש שבו שי ניגן עם הלהקה שלו. יוליה , סולנית הלהקה הייתה נחשבת כבחורה מפונקת ועשירה שיש לה הכול מאשר דבר אחד שהיה חסר לה : לשיר לפי הסולם. היא התבלבלה מאוד וחברי הלהקה לא אהבו איך היא שרה.
" שלום, אני אביטל , הבאתי בשבילך את כל הדברים שאת צריכה , כולל בגדים להחלפה למקרה שתצטרכי." ניסתה אביטל להיות נחמדה ליוליה, סולנית הלהקה.
יוליה , שהייתה ידועה כאוהבת מריבות , שנאה מאותו הרגע את אביטל מסיבה לא ברורה וידועה.
" לבגדים האלה שלבשת את קוראת " בגדים להחלפה" . איפה מצאת אותם , בזבל? את שליחה או סתם מישהי שבאה להפריע לנו באמצע החזרות?" קראה יוליה בחיוך מתגרה והתחילה לדחוף את אביטל. אביטל נפלה על הרצפה ומהר היא התרוממה על רגליה ונעמדה למולה.
" זה לא יפה , תראי .. אני מנסה להראות לך דברים שימצאו חן בעינייך , ואם לא מוצא חן בעינייך את יכולה פשוט לקחת את הרגליים שלך וללכת מכאן. אני רק באתי להביא דברים להופעה. אני לא המלבישה שלך בכלל." הוסיפה אביטל בעצבנות.
אביטל החלה להרוס את הבגדים שיוליה לבשה , רק בגלל שהיא הרגישה שאפה מורם יותר מדי למעלה , והיא רצתה קצת להוריד ליוליה הזאת את הביטחון. אחת שתראה לה מי מנהלת את העניינים פה.
" קדימה , מלחמה!" עודדו חברי הלהקה , והקטטה שנראה שהתחילה בין אביטל ליוליה רק התלהטה עוד יותר.
שי , שראה שהעניינים לא זרמו כפי שהוא רצה , החליט להפריד בין הניצים. אביטל רק רצתה לעשות טוב ליוליה , והיא דחתה אותה בהתנשאות המגעילה שלה.
הרי שאביטל באה עם כוונות טובות , ועכשיו יוליה הורסת לה את כל מה שהיא רצתה להביא בשבילה.
" תפסיקו לעודד אותן לריב, זה פשוט מגעיל לראות מהצד, אתם לא רואים איך יוליה משפילה את אביטל ?!" הטיח בפניהם בזעם.
" את חושבת שאת יותר טובה ממני? עכשיו תשמעי מה שיש לי להגיד לך!" אמרה יוליה והלכה עם אביטל מכות.
שי שלא יכול היה לראות איך אביטל בת דודתו האהובה מושפלת , יצא החוצה בבושת פנים.