מר יסעור

איך זה שינהיה "מר יסעור" הוא תוהה. רק לפני "שנה שנתיים…" עוד היה ילד ,משחק עם חברים במגרש.
"אמא> היה צועק מלמטה "אני הולך עם יוני ואבי למגרש…"
ואמא היתה יוצאת למרפסת ,מתכופפת אליו ושולחת לו נשיקה באויר. אמא יש רק אחת והיא היתה שונה משאר האמהות. הקשוחות, המחנכות , שלקחו את עצמן ברצינות תהומית. אמא שלו היתה ילדה, גם צעירה וגם ילדה בנשמתה. גם היא עוד רצתה לשחק… אז היתה מכינה לו לצהריים כריכונים קטנים עם דוגמאות כמו של צב ושפן . עם קישוטים של עגבניה מלפפון ופלפל . אף פעם לא מרק וגם לא דייסה. שניהם תעבו את המאכלים האלה. וגם עוגיות בכל מיני צורות. והיתה טומנת בהן פתקונים קטנים. אהבה,נשיקה, סליחה, ועוד.לפעמים היה עוזר לה ושניהם שיחקו בבצק ועיצבו צורות מעניינות מהדמיון.
אבא שלו נפל במלחמה. ככה סיפרה לו אמא. זאת היתה מלחמה שבה המעטים ניצחו את הרבים, כמו ששמע הרבה פעמים בהסטוריה של עמנו.
הוא ואמא היו תמיד שניהם ביחד . כשהיה קטן רצה נורא שיהיה לו אח או אחות כמו לשאר חבריו בכיתה , אבל זה לא יצא.
היה קם בבוקר עם שיר בלב.אמא היתה מכינה לו את השוקו. לוקח כריך והולך לביה"ס.עולה במעלה השביל , עם ילקוט העור הכבד שקיבל במתנה ליום הולדתו . העליה היתה קשה והוא היה מתנשם ומתנשף. בקיץ הגיע רטוב מזיעה ובחורף רטוב מהגשם שהשיג אותו בדרך.ביה"ס היה רחוק מביתו . אף פעם לא נסע באוטובוס. ולאמא לא היה רכב.
אבל בירידה הוא היה רץ ומתגלגל, עוד ילדים היו יורדים איתו והם צוחקים ומשתוללים.
החלבן יאשה,היה עומד שם עם החמור השחור שלו קשור לעץ החרוב . שניהם נחו. הילדים היו באים לשחק בצלו של עץ החרוב הענקי .
המורה ירוחם אבן זהב, גם הוא היה עובר במקרה .רואה אותם ומזכיר להם לרוץ הביתה ,אמא מחכה. אף אחד לא זז. והוא מושך בכתפו והולך לדרכו.
אמא שלו, עבדה אז במשרד עורכי דין בעיר התחתית . כל יום היתה מגיעה בצהריים לקבל אותו מבית הספר.אחר הצהריים חוזרת לעבודה.רק ביום שלישי, לא עבדה אחר הצהריים . המשרד היה סגור. הם היו הולכים לאכול גלידה או פלאפל בהדר.
מר יסעור מנתק את חוט מחשבתו, באמת החיים נורא קצרים ונורא מהר עוברים. הופ הופ, משחקים, קצת לימודים, צבא , אוניברסיטה…לעיתים אתה בעל משפחה ואתה קצת יוצא לחופשות , קצת חו"ל טלביזיה, סרטים, הצגות,….קונצרט פעם ב… והופ הנה אתה כבר לא ילד , אתה עכשיו מר יסעור . איש .פרסונה . מה עשית עד היום ?הוא שואל את עצמו ? מה בנית?מה יצרת? מה חוללת? על מה נאבקת? מה השגת?
מר יסעור , איש בודד. מעולם לא התחתן.אין לו ילדים.החיים איך שאומרים עברו לידו.
הוא רואה חשבון.איך בחר את המקצוע היבשושי הזה ? אמא אמרה לו שילמד!. לימים הבין שמקצוע , חשוב שיהיה לו. הוא היה תמיד טוב בחשבון . והוא הלך על זה . המקצועות ההומניים ממש לא דיברו אליו .אולי קצת בגיאוגרפיה התעניין.יבשות.מדינות .אירואסיה, ענינו אותו. המדינות האסיאתיות שגובלות עם אירופה. כמו רוסיה, קזחסטן, טורקיה . מעניין.
אבל להיות רואה חשבון. הוא ממש אוהב. אוהב את המקצוע. את החברה שבה הוא עובד.פעם היתה לו חברה. אשה עדינת מראה, גם היא במקצוע הזה . שניהם יכלו לשבת יחד על ספסל ולשתוק. איזה חוויות כבר יכלו להיות להם? הוא חושב> שהמאזן יהיה חיובי?…סתאאם הוא צוחק לעצמו.רוזה היתה עולה חדשה. והוא היה צבר. החיבור לא הצליח והם נפרדו .
עכשיו הוא גר בדירה של אמא שלו. ברחוב גאולה.דירה ישנה עם פסנתר כנף לבן שהיה פסגת הרכישות שלה. בערב היא אהבה לנגן.שופן,ברהמס. הוא היה יושב ומוקסם.
אז מה ?כל זה היה בעבר ומה עכשיו ?עכשיו הוא איש מבוגר. בחר להיות לבד. תמיד ידע להיות לבד. ספרים ענינו אותו יותר מחברים.הספר תמיד מחכה לו ויש לו סיפור…
להיות איש מבוגר ולבד זה לא קל. אנשים טובים באמצע הדרך תמיד אומרים לו , "לא טוב היות האדם לבדו"כך כתוב. אבל היום כשהוא כבר נושק לשישים. לא נראה לו שהוא יכול להתחיל במערכת יחסים. כמו חברים שלו מהעבודה, שנשואים שנים רבות . לא תמיד באושר. אבל זה מה יש. אנשים שמתחילים להיות מרירים , אפילו כשהם בתוך מערכת יחסים . כאילו . ולפעמים , פוזלים לצדדים. ומוכרים לאשה הנחמדה שלהם שיש איזה ישיבה חשובה שהם אמורים להשתתף בה.והיא האשה שלהם לא פריירית , היא סוגרת עין אחת . כי למה בעצם לחבל במערכת היחסים , למרות שהיא כבר בקושי מחזיקה מעמד ויש בה הרבה חורים. לפחות למראית עין , למען הילדים…
אז הנה מר יסעור , אם תוחלת החיים ארוכה יותר לפי רישומי הסטטיסטיקה, אז בתור רווק קשיש , יש לך עוד נקודות זיכוי. כי נשואים מתים קודם. אולי בגלל הסטרס … ויש לך כנראה עוד לפחות ארבעים שנה . אז תחיה אותם.