אנשים

יש אנשים בעולם. אנשים יפים, אנשים נחמדים, אנשים מוכשרים, אנשים. אני מכירה כל מני סוגי אנשים. יש אנשים צעירים, אנשים מבוגרים, ואנשים זקנים. אבל אני כותבת על האנשים עצמם. בעצם, אני לא יודעת איזה אנשים יצרו את המחשב שממנו אני כותבת, אני לא יודעת מי קורא את מה שכתוב כאן, אני אפילו לא יודעת בזכות מי אני בחיים. אנשים הם משהו מיוחד, ומסתורי. גם אם רואים אנשים, אף אחד לא יודע עליהם כלום. המידע שאפשר להפיק ממראה חיצוני הוא מאוד קטן, אבל לפעמים הוא משפיע על הכל. אני יכולה להתערב על הכל, שכשאנשים הסתכלו עליי בעבר, המראה שלי השפיע על ההחלטה שלהם אם להיות חברים שלי, אם לדבר איתי, אם לאהוב אותי. לא כולם כאלה, כמובן. יכול להיות שגם אני כזאת, אני לא יודעת. אבל יש גם אנשים שמעמידים פנים. יש אנשים שמעמידים פנים שהם חכמים, אבל הם טיפשים. יש אנשים שמעמידים פנים שהם נחמדים ועוזרים, אבל הם רעים ושונאים. והכי חשוב, יש אנשים שמעמידים פנים שהם שמחים ומאושרים, אבל מפנים הם סובלים ועצובים. אלה האנשים הכי שונים בעיניי. זאת העמדת הפנים הכי קשה. הם כל הזמן משקרים שהם שמחים, צוחקים עם כולם ומדברים, אבל מפנים קשה להם. הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. כששואלים אותם, הם אומרים שהכול בסדר, ושהם לא מרגישים בודדים, שיש להם אנשים אהובים. אבל זה שקר גדול, ולאנשים האלה, הכי קשה לדעתי. עכשיו בטח תשאלו אותי מאיפה אני יודעת? טוב נו, תנחשו לבד.