משחקי השמדה- פרק 1

#ניקולס#

משפחת המלוכה של ממלכת קורוות'ר, שכללה את המלך תיאודור, המלכה אליזבת, הנסיך ניקולס והנסיכה לוריין, הייתה בשייט של רוגע בפיורדים הקפואים של הממלכה. התוכנית הייתה להתחיל את השייט בפיורדים של הממלכה ולאט לאט להעמיק אל הים הפתוח, אל האזורים של ממלכת הוטריקליס, הממלכה השכנה, איתם חיו בשלום.
עד לאותו הרגע לא קרה שום דבר יוצא דופן, או מסוכן למלך ולמלכה, או לילדיהם. הספינה שטה לאיטה ושברה את הקרח כשהתקדמה לאורך הפיורדים. אומנם היה זה חורף, בכל זאת, בממלכתם שכן חורף נצחי, אבל היה זה חורף של יופי: הקרח הכחול הרגיע תמיד את האנשים שטיילו בפיורדים ובימים הקפואים של הממלכה, והילדים הקטנים נטו להשתעשע בשלג ולשחק בו.
ניקולס, יורש העצר החוקי, בנם הבכור של המלך והמלכה של קורוות'ר, היה בן שמונה- עשרה ונטה להשתעמם לעתים קרובות. כך קרה לו גם כעת.

הוא פלט זעקת ייאוש ותסכול.
"למה שלא תדוג עם אביך?" שאלה המלכה אליזבת, אמו של ניקולס.
"הי, זה דווקא רעיון לא – רע!" אמר המלך תיאודור לבנו. לאחר מספר דקות, כאשר הצליחו האבא והבן לדוג שישה דגים לפחות, נעצר המלך תיאודור והתכופף לרגע. "אוי – לא!" אמר תיאודור. "מחלת הים הגיעה… זה קורה בכל פעם שאנחנו הולכים לים. ניקולס, לווה אותי בבקשה לחדרי ותביא לי תפוחים מהחבית שהבאנו במיוחד בשביל המקרה הזה" הוא אמר וניקולס מיהר לעברו.
הם החלו ללכת לאט אל החדר שלו. ניקולס השכיב אותו ווידא שהוא בסדר, ולאחר מכן הלך להביא לו מספר תפוחים מהחבית שהביאו. המטבח היה שקט. שקט מדי. אך לניקולס זה לא הפריע. הוא פתח את החבית, הוציא שלושה תפוחים, וסגר את החבית בחזרה.
ניקולס לא הספיק לראות, שכשהוא הלך, החבית
נפתחה שוב מעצמה. או, שאולי היא לא עשתה
זאת מעצמה?
ניקולס מיהר אל החדר של אביו המלך.
"אבא!" הוא אמר כשראה את פניו הירוקים של אביו. הוא חתך את התפוח במהירות והכניס את החתיכות לפיו של אביו. הוא נשם לרווחה שוב, רק כשראה שאביו בסדר. ניקולס הלך בחזרה אל המטבח, כדי להחזיר את התפוח שאביו לא אכל. כשהוא הגיע למטבח, הוא ראה תפוח אחד על הרצפה ליד החבית. "זה מוזר" אמר ניקולס. "אני לא זוכר שנפל לי תפוח אחד על הרצפה…" הוא הכניס את התפוחים מהר לחבית ועלה למעלה.
הוא הלך אל שומר הראש שלו ושל משפחתו- ליאון. "ליאון!" ניקולס מיהר אליו. "אני חושב שההורים שלי בסכנה. תדאג לאבטח את המקומות שבהם הם נמצאים." הוא אמר.
"אין בעיה נסיכי" אמר ליאון.
ניקולס מצא את עצמו משועמם פעם נוספת, אבל הפעם, יותר מהרגיל. לבסוף, הוא החליט לשחות ולצלול קצת במי הפיורדים. וכך היה.
הוא נכנס כמו טיל לתוך המים. הוא צלל עוד,
ועוד. וואו! ניקולס חשב לעצמו. עד כמה המים פה
עמוקים?
אך ,אחרי כמה שניות, ניקולס התנגש בקרח!
כמה מפתיע… אבל רגע… הקרח הזה שונה… הוא ממש…. שקוף! מה זה שם בתוך הקרח? יש שם…. דרקון! כלוא שם דרקון לבן עצום, קפוא לגמרי!
מעניין אם אצליח לשחרר אותו… חשב לעצמו ניקולס. לא… אין סיכוי! הוא עצום! איך תחלץ אותו מתוך הקרח? ניקולס וויתר על הרעיון. הוא התחיל לשחות למעלה. אבל בדיוק כשהרגיש שהאוויר מתחיל להיגמר לו, משהו תפס אותו ברגלו! זרוע. זרוע חלקלקה של תמנון.
תמנון ענק צף ממעמקי הים. הוא תופס את ניקולס! הוא לא מצליח להשתחרר! לנגד עיניו של ניקולס, התמונה המלאה של החיה התגלתה. יותר משמונה זרועות יצאו לו מרחבי הגוף, מתחת לכל הזרועות, היה הפה של היצור, הפה, היה דומה למקור. אך המקור נפתח לגודל עצום. אלפי שיניים חדות כתער תפסו את ניקולס. ואז, בדיוק כשהרגיש ניקולס, שהכל אבוד, משהו תפס, ומחץ למוות את התמנון. זרוע לבנה ענקית, עם ציפורניים חדות כתער עלתה לאיטה במים. ניקולס ניתפס באחת הציפורניים. ואז, זה המריא. ניקולס הרגיש שהוא מרחף גבוה באוויר מעל הכל. הרוח הצליפה בו בפנים. הייתה זו הרגשה כה טובה. אבל אז, ניקולס קלט, שהוא תלוי על ציפורן, והוא יכול ליפול בכל רגע. עצם המחשבה עוררה בניקולס פחד.
אבל אז, היד
השנייה תפסה
את ניקולס. ניקולס השתחרר מלפיתת היד של
היצור הלבן והענק שהשתחרר מהקרח מתחת למים, טיפס לאורך הזרוע והגיע לצוואר של היצור. הוא לפת את צווארו של היצור ורק אז הוא הבין, שהוא רוכב, על דרקון! תחושת גאווה מילאה אותו.
הוא המשיך לעוף על הדרקון בשמים. כעת, הדרקון כבר הגיע לשכבת העננים הראשונה, אך הוא המשיך והגביה בלי סוף. ואז, הם עברו את העננים. מכיוון שהממלכה שלהם נמצאת בחורף נצחי, ניקולס, אף פעם לא זכה לראות שמים בהירים בממלכתו. השמים תמיד היו מעוננים. אבל כעת, הם עברו את שלב העננים, היו שם רק הם והשמים, אור כחול ובהיר. ניקולס הרגיש לראשונה בחייו חום שמגיע מהשמש, ולא מאח בוערת! לראשונה בחייו, ניקולס, הסכים לעצמו לשחרר את הכל, להירגע, לא לחשוב על הלחצים… הוא הרגיש.. חופשי… אבל אז, הוא הבין, שבמוקדם או במאוחר, הוא יהיה חייב לרדת למטה. איך הוא יעשה זאת?
לא היה לו מושג. ניקולס נחטף. בידי דרקון. והוא לא יודע איך לחזור… ניקולס חזר אל המציאות כשהוא קלט, שהוא לא רואה יותר את הספינה שלקחה אותו ואת משפחתו אל הים. בשלב הזה, הדרקון הפסיק להגביה עוף. כעת, הוא וניקולס כבר היו גבוה מעל העננים. ניקולס הבין, שאל המשפחה שלו, הוא כבר לא עומד לחזור…

שלג. שלג בכמויות עצומות. שטחים ענקיים של שלג על גבי שלג. הרים קפואים צצו פה ושם כמעין בליטות גבוהות היוצאות מתוך השלג. הר אחד, היה שונה. הייתה לו צורה שונה. הוא נבנה בצורה מיוחדת, כמעין ראש של דרקון, היורק אש מתוך פיו. פיו של ראש הר הדרקון היה מערה. לא בקעה
מתוך המערה אפילו טיפת אור. הדרקון הלבן החל לעוף אל תוך המערה. כאשר נכנסו אל תוך המערה, ניקולס שם- לב לטיפת אור המגיעה מהמשך המערה. הדרקון המשיך לעוף בתוך המערה הענקית והתקרב לאור.
לפידים.
לפידים כיסו את הקירות לאורכן, והציפו את
האולם באור כתום חזק כאור השקיעה. ושם, לאור
הלפידים, ראה ניקולס שישה כיסאות חצובים
באבן, עליהם ישבו שישה אנשים. בכיסא הגבוה
מכולם, המונח במרכז שורת הכיסאות המזכירה בצורתה חצי עיגול, ישב איש זקן, עם כתר על ראשו. הוא העביר את מבטו בין האנשים האחרים, בוחן טוב- טוב כל אחד מהם. "אדוני השליט" אמר אחד האנשים שישבו בכיסאות. "אני רוצה להגיש היום למועצה את הבקשה: להדיח אותך מכס המלכות ולערוך בחירות כדי לבחור את שליט הדרקונים החדש."
"למה אתה חושב שמותר לך להדיח אותי בלתזאר?" שאל השליט. "יש לך סיבות?"
"יש לי כמה וכמה סיבות שונות" אמר בלתזאר. "סיבה ראשונה: אתה כבר זקן, וחלש, לא היינו רוצים שאיש חלש יוביל אותנו. נכון?"
נשמעו קולות הסכמה. "סיבה שנייה" אמר בלתזאר. "אתה נוהג בשלום, אתה לא תוקף כדי שאנחנו נהיה השליטים. בעצם, אתה לא עושה למעננו דבר"
ניקולס היה שקוע כל- כך בשיחה עד כדי כך שכשניתק מההקשבה לשיחה, גילה לחרדתו שהדרקון התקרב פלאים אל המועצה, אך עדיין לא מספיק כדי שיראו אותו. הוא חזר להקשיב לשיחה:
"בואו נעשה הצבעה." אמר בלתזאר. "מי שרוצה להדיח את ארתור השלישי משלטונו ולערוך בחירות חדשות, שיצביע."
כל חמשת חברי המועצה הנוספים הצביעו. "אז
הוחלט ברוב קולות, ארתור השלישי, אתה מודח
מתפקידך. ניתנת לך רשות בחירה: או להמשיך
להיות חבר מועצה, או להיפרד מהעולם לשלום." אמר בלתזאר.
"אני ממשיך להיות חבר מועצה" אמר ארתור.
"אז עכשיו," אמר בלתזאר. "בואו נתחיל להתכונן לבחירות!"
השיחה הסתיימה, ואז, הבין ניקולס, שהדרקון היה כבר במרחק של פחות מאלפיים מטרים. הדרקון המשיך להתקדם במהירות אל- עבר חברי המועצה. ניקולס הבין שהוא חייב לברוח. ניקולס זינק מגב הדרקון ונחת מאחורי סלע. חרש, הוא הציץ מעבר לסלע. המועצה כבר התפזרה. אין שם אף אחד מלבד הדרקון שעדיין התקדם לאורך האולם הגדול. ניקולס החל ללכת לאורך האולם, מחפש אחר היציאה.

אבל אז, שמע ניקולס קול. "מי אתה בחור צעיר?" היה זה ארתור. השליט המודח של שליטי הדרקונים.
"אל תפגע בי!" אמר ניקולס. "קוראים לי ניקולס, אני יורש העצר של ממלכת קורוות'ר."
"אל תדאג!" אמר ארתור. "אין לי כוונה לפגוע בך! אבל אם בלתזאר יראה אותך, הוא ייקח אותך אל המרתפים שלנו, ישכיב אותך על שולחן העינויים וישאל אותך שאלות רבות, כגון.. מה אתה עושה עם אחד הדרקונים שלו.. או, שבמקרה הטוב יותר, פשוט תגיד לו להוציא אותך להורג במקום שייענה אותך, ובגלל היותו "שליט רחום" הוא יסכים ויוציא אותך להורג מיד! ולא היינו רוצים שזה
יקרה לך, נכון?"
-"נכון" אמר ניקולס.
"אז אני אעזור לך לצאת מכאן" אמר ארתור. "היציאה הראשית רחוקה מאוד מכאן, אבל, יש יציאה נוספת, קרובה יותר, אבל הדרך אליה, מסוכנת. כי היא, עוברת דרך מרתפי הדרקונים"
"שמעתי נכון?" שאל ניקולס. "באמת אמרת שיש לכם מרתפי דרקונים?" ניקולס לא האמין.
"בטח כבר פגשת את קרח, הדרקון הלבן שלנו" אמר ארתור. "חשבנו שאיבדנו אותו! לפני ארבע שנים, קרח יצא לסיור היומי שלו. אבל פרצה באותו יום סערה בים. קרח נלכד בים, והוקפא, בתוך גוש קרח ענקי, ששמר עליו קפוא במשך ארבע שנים, והציל אותו מטביעה וממוות. והיום, שמענו רעש גדול הבוקע מן הים. ראינו את המים גועשים כשקרח, זינק מתוך המים כשרוכב עליו נער.
"וואו!" אמר ניקולס. "הסיפור הזה מקסים" הוא אמר. "אז, תגיד, במרתפים, הדרקונים כלואים בתאים, או שהם פשוט חופשיים במרתף?" לפתע, נשמעו שאגות דרקונים.
-"נראה לך שיש לנו מספיק מקום בשביל להכין תאים בגודל מתאים לכל דרקון ודרקון?" שאל ארתור. "לא, הם חופשיים"
"אתה רציני? הרגע שמענו שאגות משם! מה אם הם באים לכאן? הם יכולים להגיע אלינו?!" אמר ניקולס בכעס. ואז, הדלת המובילה למרתפי הדרקונים נשרפה. יד אדומה ענקית צצה מתוך המרתף. הקירות נשברו בקול רועם כאשר הדרקון הראשון, צבעו אדום כאש, השתחרר מתוך המרתפים.
אחרי הדרקון האדום, יצא דרקון נוסף, צבע קשקשיו כחול בהיר חיוור, עיניו צהובות.
לאחר מכן, יצא גם דרקון ירוק, שנראה חביב, אך הוא בעצם השטן בכבודו ובעצמו. למעשה, הזן הירוק היה אחד הזנים האכזריים בדרקונים.
ניקולס וארתור הביטו בפחד בדרקונים. ארתור וניקולס סובבו את פניהם והביטו זה בזה.

"לפחות מוות עדיין כלוא ומאובטח!" אמר ארתור.
נשמע קול של ברזל שנשבר מתוך המרתפים, כשדרקון שחור כלילה, בעל עיניים ירוקות הביט בניקולס.
"תן לי לנחש" אמר ניקולס. "מוות?"