אובי- פרק שני

אובי ניסתה במאמץ כביר לבלוע את הדמעות בכוח. אבל היא לא הייתה יכולה להן. לפני שהיא הספיקה לנשום לפני שהיא תשקע בייאוש, היא שמעה את קולו של אביה.
" בתי יקרה שלי , אבשלום שלנו אבד במדבר . אף אחד לא ידע איפה הוא קבור. אני מצטער שזה אני שמבשר את הבשורה הקשה. צר לי , ילדתי. אבל אבשלום שלנו לא יחזור אלינו." אמר ויבב בזמן שדמעות התגלגלו מעיניה . הבכי התחדש שוב והפעם ברז הדמעות פרצו שוב .
" אבשלום שלי אבד? אבשלום שלמענו חזרתי לפה? איך כל זה קרה? אני לא מבינה.." אמרה אובי בבכי תמרורים שהלך והתגבר ככל שחלפו הדקות.
" תירגעי , יקירתי. אני מבין מה שאת מרגישה. אין מה לעשות . אבשלום לא ישוב לכאן כפי שהוא בא לבקר אותנו כשאמך עליה השלום הייתה עוד חיה ." אמר פישל וניסה להרגיע את אובי, שהייתה בשיאה של סערת רגשות .
" קודם שרה , אחר כך אבשלום? מה יהיה הבא בתור, טעטע?" הוסיפה אובי בכאב והדמעות נשרו מעינייה היפות.
" אני לא יודע , בתי . אני לא יכול להיות אחראי לכל מה שקרה כשלא היית פה.." הוסיף האב בהרהור וניכר בו שהוא היה שקוע בעצב עמוק.
"אבשלום.. אבשלום שלי כבר לא יהיה פה. איך אלמד לחיות בלעדייך?" אמרה בקול שבור והדמעות זרמו מעינייה בלי שהיה לה יכולת למחות אותן.
זאת הייתה הפעם הראשונה שאובי התחילה להרגיש בודדה. שלא היה לה אף אחד חוץ מאבשלום , לו היא הייתה מאורסת וחשבה שהוא היחיד שהיא הייתה יכולה להתחתן איתו.
אלא לאובי , לא היה בעל שיתמוך בה וגם לא אף אחד אחר . היא רצתה רק בן אדם אחד בעולם החלומות שלה. את אבשלום בלבד.
אלא אז הגורל מיהר לבשר לה שגם אבשלום , אהוב ליבה נרצח במהלך שהותו במדבר.
היא נכנסה לתוך החדר שלה ופתחה את המגירה , אובי הוציאה משם את תמונתו של אבשלום שצולמה כאשר הם רקדו ביחד . עיניה הצטעפו כאשר היא ראתה את אבשלום שחייך לצידה והיא לא הפסיקה לצחוק מרוב אושר עילאי.
איך היא אמורה להשלים עם הבשורה הקשה?