מנגב לך את הדמעות

אני תפקידי לנגב לך את הדמעות…

שוב שומעת את השיר, אותו השיר שתמיד שאני שומעת אותו אני מתפרקת, תמיד חוזרת לרגשות האלה.

זה כבר מתסכל, אין לי כוחות לזה יותר.

עוד פעם חוזרת אל אותן המילים המנחמות אך האכזריות.

תבכי לי עכשיו אני כבר לא יכול לבכות..

המילים האלה בעצם מתארות אותי, את הרגשות שלי, שאני לא יכולה לבכות,

אחותי לפעמים קוראת לי לב מקרח,

היא חושבת שאין לי לב, שאני עשוייה מקרח,

אומנם אני לא מרבה לבכות אבל גם אני לפעמים בוכה, נשברת טיפה.

זה קורה גם לחזקים ביותר, אלה שבעצם הם  משלים את כולם שהם חזקים ושהם לעולם לא נשברים, תנו לי לספר לכם משהו, זה בסך הכל הצגה, הצגה שהם מציגים לכם, הם בעצם עוטים מסכה, לפעמים היא טובה לפעמים לא, תלוי ביכולת המשחק שלהם.

האמת היא שהם נפגעים מכל מילה, כל עלבון הכי קטן שחשבתם שלא ישנה להם, בעצם משנה. הוא כואב להם, לפעמים אפילו עד מאוד, אבל הם לא יראו את זה, הם ימשיכו להתעלם או להציג את החוסר אכפתיות שלהם למילה שהחלטתם לזרוק כי לא חשבתם מה זה יכול לעשות לאותו הבן אדם.

מבחוץ לא תראו דבר, אך מבפנים הם נקרעים, הם מענים את עצמם שוב ושוב, חוזרים על אותה המילה עד שהם מתחילים להאמין שהם כאלה. הם יתחילו לחשוב מה לא בסדר בהם, מה שגוי?! הם לא מבינים שאותם הילדים האלה לא באמת חשבו על מה שהם אמרו הם פשוט פלטו את זה מהפה,

לפעמים אני חושבת שצריך להמציא לאנשים רסן, מן מסננת קטנה שכל פעם שהם מוציאים מילה בלי לחשוב הם יחסמו ויצטרכו להחליף למילה אחרת שעליה הם יחשבו לפני.

ואני בתוכי סגור, מילותיי כבר אינן יוצאות…

אני שומרת את מילותיי לעצמי כי אני יודעת שאצלי הם יתקבלו בברכה, לא כמו אצל אחרים שישר ישפטו.

תבכי אני אומר, זה כואב, זה יכאב, אבל בסוף זה יסתדר…

לפעמים הכי טוב זה לשחרר את הבכי, גם אם לא רוצים לשבור את התדמית, עדיף לבכות להשתחרר מהעוול, בסוף הכל יסתדר, הזמן ירפא את הפצעים הפתוחים שלאט לאט ישארו רק צלקות.

הצלקות שלי הן הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי, כי הן תמיד שם להזכיר לי מה עברתי, כמה עברתי ואיך בסוף הן הפכו אותי למי שאני היום, למי שהגעתי עד היום.

הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק…

מה שאתה חושב על עצמך, הדברים שאתה מכניס לעצמך לראש זה מה שיהיה. אם אתה חושב שאתה חסר תועלת ומיותר סביר להניח שתישאר מדוכא, אבל אם תחשוב שלא נורא נכשלת, תנסה שוב ולא תיתייאש בסוף תצליח ותעלה לפיסגה. שאתה בפיסגה אתה מרגיש כמו מלך העולם והדבר הכי קל לעשות בלי לשים לב הוא לרדת, תזכור תמיד שגם אם הצלחת זה לא נגמר עד שזה לא נגמר…..