אלי מטרד | חלק מיוחד: השיחה השנייה

אל השינוי ישב מול שולחן הכתיבה, והתבונן בשני הטלפונים הנייחים. המנורה הצהובה האירה בקושי את השולחן עצמו ואת מה שמעליו. שיניתו נותר בעלטה.
"אז… מי הולך לדבר על הפיל הגדול בחדר?" קול ויטאלי ודומיננטי אמר מאחד המכשירים. "זה בטח היה מביך כשגילית שילד קטן הפיל אותך מהספינה של רע!"
שתיקה. לאחר כמה רגעים, קול רך ומתוק דיבר. "סביר להניח שאתה לא היית חוזר בחיים, אידיוט."
"אני אוהב כשהיא קוראת לי ככה!" אמר. כששם לב שאף אחד לא דיבר, הוא החליט להוסיף, "אני מקווה שלפחות לא היה קשה לשכנע אותם, הא? שני אלה קשוחים. הם באמת האמינו לרגע שיש להם סיכוי נגדי."
"את אל הסופות לעולם לא הייתי מצליח לשבור, אך הנערה אליה התגלגל הייתה כעלה נידף ברוח. אתם עשיתם את רוב העבודה. אני רק וידאתי שהיא יודעת מה עליה לעשות הלאה." נדמה שפנה למכשיר ממנו בקע הקול הנשי. "הספקת לדבר איתה?"
"כן. כבר ממחר היא תרגל בשבילנו."
"לרגל?!" הקול הגברי התרגז. "זה כל מה שהצלחת-" הוא רצה להמשיך, אך שיניתו קטע אותו. "יש לי משימה חשובה בשבילנו."
"אמרת 'בשבילנו'?" שאל הקול החזק בהתרגשות. "שלושתנו? כמו פעם?!"
"אתה צודק," השיב, "אנחנו צריכים להעלות את רמת המשחק שלנו. אנחנו צריכים עוד כלים."
"מה אתה מתכנן?" שאל הקול הרך ברטט.
"אני יודע שזה לא מוצא חן בעינייך, אבל אם יש אחד שהוא מומחה באלים מצריים-"
"לא," הקול הנשי התעקש. "אני מסרבת. לא בא בחשבון. בחיים לא. זה לא יקרה. אנחנו עדיין לא אמרנו נואש-"
"מה? על מה אנחנו מדברים?" שאל הקול החזק.
"אחריי שהיפנים יאחדו את השאר, הם יתמודדו מול כוח העתודה, ואנחנו נלך למצריים."
"אנחנו הולכים לקבר של סת'?!" שאל הקול החזק בהתרגשות. "התגעגעתי לממזר החולני הזה!"
"הוא יעזור לאמן את הצוות החדש, ובמקביל ימצא דרכים לאתר את הצאצאים שלו."
"זה רעיון רע ומטופש," התעקש הקול המתוק. "יש סיבה שלא עשינו את זה עד עכשיו. רע משגיח על המקום הזה אישית. הוא יידע אפילו אם רק נסתכל עליו. אל תשכח שהוא יכול לראות דרך האשליות שלך. אולי כשאנחנו בישראל הוא מתאמץ פחות כדי לפקוח עין רחבה יותר, אבל שם הוא יזהה אותך ואותנו במקום. גם אם נחליט להתגנב בלילה, הוא יקרא לכוח העתודה שלו, בנוסף לווַאדְגֶ'ת שכבר שומרת עליו."
"ווַאדְגֶ'ת…" הרהר הקול החזק, "נופ. לא מצלצל שום פעמון."
שיניתו לא הגיב. דממה שררה לכמה רגעים. "אנחנו מפסידים," אמר. "אנחנו לא יכולים לצאת החוצה. לא משנה כמה אלים אנחנו ורע נגייס, ברגע שמישהו מאיתנו נחשף…" הוא ליטף את האור הצהבהב שבקע מהמנורה. "אנחנו חייבים לשנות את חוקי המשחק. אנחנו חייבים את סת'. אם כוח העתודה יגיע, נביא את הכוח שלנו. גם אם ילדיו של רע יהיו שם, זה סיכון שנצטרך לקחת."
"יש דבר אחד שמפריע לי כל הזמן עם התכנית של שניכם," הקול הגברי אמר. "אם הילדים שלו בחוץ, למה הם לא יוצרים איתו קשר? זה לא יהיה יותר קל ויעיל? למה הם מחכים בדיוק?"
שקט שרר. לבסוף, שיניתו ענה. "יש לנו הזדמנות אחת. מספיק שניתפס לא מוכנים, ונפסיד הכל. זה לא שאנחנו צריכים הוכחה לכך שהם קיימים. יש-ספק-אין-ספק; גם אם אולי הם בחוץ, הם יהיו בחוץ. וכל עוד יש להם את הכוח להביס אותנו, כבפעם קודמת…"
אף אחד לא הוסיף מילה. שיניתו ידע שהכישלון צרוב בראשם, ממש כמו פניה של מע'ת בזיכרונו. "דיווח רגיל מחר," אמר באריכות ופנה למכשיר ממנו בקע הקול הוויטאלי. "אני צריך שתיסע לאָרֶס. הסבר לה על הצוות שהיפנים החלו."
"כן," ענה הקול החזק חזרה.
הקו ניתק.