אני יודע

אני יודע שאת רוצה שזה ייגמר, שאת לא יכולה לסבול את יותר.
אני רואה את הלב שלך, הלב הטוב שלך, עכשיו הוא מלא שינאה, כל האהבה שהייתה שם נעלמה, עכשיו היא איננה עוד.
אני מסתכל על פנייך, כבר שנים שלא ראיתי חיוך,
אני מסתכל בעינייך הן שבורות, כמו זכוכיות שנסדקו, והדמעות עולות בהן משתלבות עם עינייך הכחולות, ואז יורדות הן מסגירות את כאבך.
אני יודע כמה זה כאב כשעמדת במראה והסתכלת על עצמך, על זו שאבדה מזמן,אני יודע כמה זה כאב לעזוב הכל רק כדי להרגיש טוב יותר, או למען האמת לא להרגיש בכלל.
אני יודע, אני מבין, אני לא כועס,
רק חבל שלפני זה לא הבטת בעיניי, וראית את מה שאני רואה ילדה אבודה, ילדה יפה, ילדה מדהימה.
חבל שלא החזקת בידי ונתת לי להוביל אותך חזרה לשביל, חזרה לדרך, חזרה אלייך, אל עצמך,
חבל שלא נתת לי לעזור, להחזיר אותך הביתה,
חבל שחשבת שתוכלי לעשות את זה לבדך ולא הבטת באדם שהיה מאחורייך כל הזמן.