פעם.

פעם הוא נהג לחבק אותי.
פעם הוא נהג להגן עליי עם הידיים שלו.
להצמיד אותי קרוב קרוב אליו.
לדאוג שריחו יוותר נוכח באפי, גם כשהוא לא בסביבתי.
פעם הוא נהג להשאיר את יד ימנו על גבי, וללכת איתי כך דקות שלמות.
כשידו מבעירה כל חלק בי, גם את החלקים בהם היא כלל לא נוגעת.
פעם הוא נהג לדבר איתי ללא מילים.
הייתי מסכלת עמוק על תוך עיניו התכולות ויודעת שנהיה בסדר.
טעיתי.
כי עכשיו שום דבר לא בסדר.
פעם היינו מתנתקים מהחיבוק, ומפנים זה אל זו גב. וכל אחד היה הולך לדרכו שלו.
והוא היה זורק לי צמד מילים בערבית שלעולם לא אצליח להבין את משמעותן למרות שהוא ניסה להסביר לי כבר הרבה יותר מידי פעמים.
והוא נוראי בערבית. אבל את צמד המילים האלו הוא אומר באופן מושלם. עם מבטא והכל.
פעם הייתי מאוהבת.
פעם הבנתי מישהו טוב יותר משהבין את עצמו.
פעם ידעתי חברות אמת מה היא.
פעם.
היום כבר לא.