“עגבנייה ומלפפון”

עגבנייה ומלפפון יושבים במקרר,
ובעל הבית להכין סלט ממהר.
"הגיע הזמן" אומר מלפפון לעגבנייה,
נשארו לנו כמה שניות לפני שתגיע ההסעה.
אך העגבנייה כ"כ נסערת ולמלפפון אומרת,
"במה יעזרו לי כמה השניות אם את חיי אני גומרת?!"
צעדים קלים נשמעים לעבר המטבח,
ומלפפון אומר ומחזיר בקול נרגז.
"החיים עשויים משניות שנמשכות דיי זמן,
לא נתייאש מחיינו עד שלא יגיע המוות שהוזמן".
לפתע נשמעה צרחה בגינה האחורית,
ובעל הבית כבר התקדם להוציא הירקות לקערית.
אך פתאום בבהלה עוד לפני פעולתו,
רץ בפניקה אל הגינה האחורית ושינה את מסלולו.
מלפפון ועגבנייה ששמעו זאת היישר מן המטבח,
לא הבינו למה פתאום שקט סרר.
הריי לפני שנייה בעל הבית פתח את המקרר,
במטרה לקחת אותנו לעולם שאותנו כבר לא יקרר.
אך עוד לפני שאותנו מצא, שינה מחשבתו ולכיוון האחר סטה.
עוד לפני שעם ידו בנו נגע, החליט להסתובב ולרוץ אל הגינה.
"השניות שנשארו לנו לפני כמה דקות,
רק הוכיחו לנו מה המשמעות של "לחיות".
אומר מלפפון לעגבנייה בהלם נורא,
וכמובן מחכה ממנה לתשובה.
אך עגבנייה שותקת, חושבת על מה שקרה ומתבוננת.
"לפני כמה דקות כבר חשבתי שאהיה מתה,
אז תכננתי לקצר תהליכים להירקב לי לבד וכי מה תעזור לו 'גופתה',
אך כואב לי לומר זאת וזהו נושא ממש רך,
כנראה היאוש הוא זה שאותנו הרג…"