לא לשלוח

טליה תקשיבי, אני יודעת שאנחנו מכירות תקופה ממש קצרה, אבל גם אם את לא מודעת לזה, השפעת עליי מאוד. אחרי שעזבת לא חשבתי עלייך במשך שבועיים. בכלל. הבנתי שאת לא רוצה להיות איתי וכבר השלמתי עם העובדה שאנחנו הולכות לנתק קשר. ואז זה קרה. אני לא יודעת למה או איך, אבל הכל חזר, המחשבות, הרגשות. לא הצלחתי לישון פשוט. הראש שלי היה עסוק בך 24/7. אני מתחרפנת, אוכלת את עצמי מפנים. במחשבה על כל מה שרציתי להגיד לך ופשוט לא הייתי מסוגלת. לא היה לי את האומץ לומר לך כמה את חשובה עבורי. כל יום מחלחלת בי חרטה. רק רציתי להגיד שאני מתהפנטת מהעיניים שלך ונמסה מהחיוך שלך. את הורסת אותי פשוט. אני אוהבת איך שאת גורמת לי להרגיש, שאני בנאדם טוב יותר כשאני איתך. כל הזמן ההוא רק רציתי לראות אותך. גם אם זה אומר לשבת בשקט לידך. שפתיים חתומות כשבראש רצות לי מליון ואחת סיטואציות. אני מתגעגעת לזה. אני כבר לא אותו דבר. כולם אומרים לי את זה אבל אף אחד לא באמת יודע למה. חבל שלא זכיתי לומר לך את זה פנים מול פנים. ואולי זה נראה לך דרמטי מאוד אבל זה פשוט איך שאני מרגישה. אז הנה אני כותבת לך ב5 לפנות בוקר בידיעה שאולי זה לא יעניין אותך. זה בסדר אם לא תעני לי. גם אם לא תקראי את זה.. הייתי חייבת לכתוב לך את זה למרות שזה היה קשה, למרות שהגרון חנוק מרוב דמעות. בשבילי. בידיעה שעשיתי כל מה שיכלתי בשביל שבריר תקווה איתך. כי המחשבות לא מרפות והראש פשוט לא נותן מנוחה. את כנראה לא מרגישה כמוני למרות שאני רוצה להאמין שכן. אבל על מי אני עובדת בטח כבר שכחת ממני. התקדמת. המשכת הלאה.. אני מקווה שטוב לך איתו, שהוא דואג ומקשיב ושם בשבילך תמיד. לא הספקתי לבנות איתך כלום ולהראות לך כמה את באמת חשובה לי. התכוונתי לתת לך הכל ויותר. אבל כנראה שפספסתי את ההזדמנות שלי. אני רק רוצה שתדעי שכל עוד אני נושמת, המחשבות שלי יהיו עלייך והלב שלי יהיה שלך.