מכונת הזמן – פרק 4

" אז מאיפה נתחיל לחפש את אביטל?" פנתה שובל אל חננאל המיואש , שהיה מאוכזב מאביטל לחלוטין.
" אני לא יודע , אני רק מקווה שנצליח להחזיר אותה אל ההווה – שנת 2017 במהרה." קרא חננאל בייאוש.
" אם רק תקווה ולא תעשה כלום , לאיזו שנה אביטל בכלל נסעה?" שאלה שובל בקול.
" היא נסעה לשנת 1991 כדי להציל את גבריאל דמתי. אי אפשר כבר להציל אותו הבן אדם הלך קפוט." הוסיפה תובל בהשלמה.
" את מי היא תציל ? אנחנו חייבים להחזיר אותה. אתן באות איתי או לא?" הביט חננאל על תובל ושובל בעיניים שואלות.
" או , סוף סוף אתה מדבר. מה קרה , התעוררת?" קראה שובל בציניות , חננאל שלח אליה מבט עצבני.
" כן , התעוררתי. הבנתי שאם לא אחזיר את אביטל להווה – כלומר לשנת 2017 , אני לא אהיה שקט. אני צריך אותה לידי. ושלא תמשיך לחלום על הגבריאל הדמתי הטיפש הזה. נמשיך בחיינו הרגילים בלי לחשוב על מה שהיה בעבר ואת מי אפשר להציל." קרא חננאל בהחלטיות.
" אנחנו לא יכולות להשאיר את אביטל תקועה שם לבדה, אנחנו לא חוזרים בלעדיה, אפילו אם היא לא תרצה- נגרור אותה איתנו בחזרה אל הווה – שנת 2017 ." הסכימה תובל עם חננאל , שובל גם הצטרפה אליהם.
באותו היום , החבורה מירושלים החליטה פה אחד לנסוע אל שנת 1991 כדי להחזיר את אביטל להווה – שנת 2017 .
אביטל ההמומה לא הצליחה להוציא מפיה שום מילה.
" קרה משהו? אה , אני יודע מה את צריכה!" אמר והביא לה מהמקרר בקבוק קולה . הוא מסר לה את בקבוק הקולה לידה ואביטל גמעה מן הבקבוק כמה לגימות.
" תודה." הוסיפה בבלבול והמשיכה להביט בו ממושכות.
" אן על מה. אני רואה שאת עדיין בהלם!" קרא לעברה ואביטל חייכה מרוב מבוכה.
" אתה.. גבריאל דמתי?" אמרה ולא האמינה למראה עיניה. היא הייתה בדירתו של גבריאל דמתי שעליו היא עשתה סרט דוקומנטרי.