אהבה כואבת

אתה מסתכל לתוך עניי החומות, הבוהקות מאור השמש ששוטף את הים הכחול שבמהרה הופך לאדום כמו דם שנוגע בי כל פעם, שלא מרפה בלי טעם, אתה שלא עוזב ולא מרפה עד שניפגש ביום חשוך, בסמטה חשוכה שתחכה לי בפינה ואז תחטוף אותי במהרה ותתחיל לעשות ת'עבודה.
אתה שרוצה לגעת, להריח, כמו תחושת סם בפעם הראשונה, שמשגעת אותך עד אובדן חושים וממכרת בלי מילים, תחושת החשק עולה דרגה ואני מבינה שאני כל כך אבודה, כמו ספינה ששטה בלב הים שהופכת במהרה היחידה בעולם, כמו נערה שמנסה למצוא את עצמה בין כל ההמון שבינה. אתה שנכנס לחיי בשנייה וגורם לי בחילה מהאובססיה שלך, אתה שהולך הכי רחוק שאפשר רק כדי להישאר לבד בעולם, ברגע הזה אני מבינה שבו המפלצת שלך התעוררה משנתה. ברגע אחד הכל השתנה, המבט שלך, מגע ידייך החמות שהופכות לקרות כמו קרח שנמס בגבי האדום, השטוף שריטות כל כך עמוקות שחודרות לחיי כמו מחט הרואין שהורסת לך את החיים. אתה, ניגש, מביט, מרביץ מכה בשורשים עם סכינים שחודרות לחיים שלי כזוג אנשים חסרי חיים. אתה שפוגע בי עם זוג משוטים אונס ומרביץ עשרות פעמים בלי מילים, רק הרוע שמשתלט לך על החיים כל פעם שמבטינו מצטלבים, כמו צלב קרס שנחרט לך על העור ומשנה אותך בלי סוף. אתה חתיכת סדיסט מרושע שכל מה שאתה רואה זה אותי בתמונה, בסרט הנאה, בחלום המציאותי שעוטף אותך בלי מילים רק צלקות ולחשושים. אני שומעת אותך מבפנים ששם אתה מאיים לקרוע אותי לגזרים, לנפץ לי את החיים, לשבור את חומות המגן ולהכות עם מקל, לשפוך אלכוהול על חזה ולטעום בלי מכסה שמכסה את הפה שרק מחכה לנגיעת שפתיים חדשות ורטובות במי דם קרים כמו נהר שוטף ראשים כרותים עם חלקי גופות בפנים. אתה שמלטף את פניי שמצולקות עמוקות, מי חתכים אדומים ששאבו מהם את אור החיים, מי שריטות עדינות בלתי נראות כמו רוחות רפאים שמשוטטות להם בפנים. אתה שמסתכל עמוק בפנים ורואה את הסקרנות ממך שכל פעם מנסה להוכיח את עצמה, בשקט ובשלווה בלי מילה אחת טובה. אתה שמשתגע לראות אותי ערומה, בוכה, מוכה בצלקות אנושיות שמכסות את פניי הרטובות מדמעות מדממות שזולגות כמו טיפות גשם עצובות ובודדות. אני שמנסה להשיג ראייה חתוכה שאתה כזה סדיסט מרושע, שאונס, מתעלל, מכה עד זוב דם, ששפוך אור אפל בעולם שבו אתה חיי, שלא מפסיק לרגע להרוס את חיי עם שוט שחור עקוב דם, עם חגורה לבנה עליה כתמי דם, עם שאלשלות שחונקות את חיי ולא מפסיקות להשאיר סימנים אדומים שמגלים לכל העולם, את החלום החולני בו אתה חיי, את אזיקי העור שלוחצים במפרקי היד ומשאירים זיכרונות כואבים במיוחד. אני שרק מנסה להבין את גודל החלומות ההזויים שלא מרפים כמו צוללת פגוע ששוקעת לקרקעית התת מודע, אני שמנסה להילחם ברגשות שמסתתרים עמוק בפנים שמשחקים מחבואים כמו שני ילדים קטנים ויוצאים לאור בכתיבת שירים בלתי נגמרים, שמתארים דבר לא אמיתי.