הריון עונש או מתנה? פרק 37
פרק 37
"סשה מספיק עם המריבות השטותיות האלה!" "תרסן את הכלבים שלך פעם הבאה כי כפי שאתה רואה הם לא מאולפים" אמרתי ופניתי לחדר שסבתא שלי והתאומים היו בו וכשפתחתי את הדלת נפלתי פקחתי את העיניים שלי אחרי הנפילה וגליתי שאני בחדר שלי במיטה שלי בבית שלי ושל נתן "נתן?!" קראתי בחשכה ושקט הדלקתי את האור והייתי לבד במיטה.
הלכתי לחדר של התאומים הם ישנו נתן גם לא היה לידם הלכתי לסלון "נתן אתה פה?" הוא גם לא היה בסלון התיישבתי על הספה 'הוא סוף סוף עזב אותך כי את דפוקה כל כך' קול בראש התחיל להגיד אני לא דפוקה הוא פשוט אף פעם לא באמת אהב אותי. אני אני יעביר את המיטה של התאומים לחדר שלי.
בוקר, התאומים התעוררו אני חייבת ללכת להאכיל אותם, "בוקר טוב, מתוקים שלי"
קשה לי לגדל את הילדים לבד אבל הם הדבר היחיד שאני חיה בשבילו
****
חודש עבר מאז שאמרתי לנתן לעזוב פחדתי להתקשר אליו ולהגיד לו שאני מצטערת על איך שהגבתי, המחשבות הרגילות הציפו אותי שהוא כבר התגבר עליו שהוא חי עם משהי נורמלית, שהוא מאושר בלעדי, שהוא שכח את הילדים שלו
תגובות (0)