יום כיפור, או איך שאני רואה אותו

יום כיפור הוא יום של סליחה, מחילה וחשבון נפש. זה הזמן ללכת ולהגיד שאתה מצטער, ומכל הלב. זו יום של צום וכפרה, אצלי זו שנה ראשונה. ובכל זאת, בכל זאת יום כיפור הוא לא עצוב בכלל. אני זוכרת שבשנה שעברה היינו יוצאים עם האופניים ואוכלים ברחובות, כי היינו קטנים ולא חשבנו על נימוס. והשנה אנחנו נלך ברחובות, ונשחק משחקי קופסא, אני אצום פעם ראשונה, לא בטוחה איך אני אשרוד את זה כל כך. אז כפי שאמרתי, יום כיפור הוא לא יום עצוב בכלל. העיר מלאה אורות ורועשת ונעימה, וזה כיף ככה לצאת וללכת ברחובות, על הכבישים, על הכיכר, רק על האופניים הפעם אוותר כי מהר מאוד אני אשבר. אז בכלל המהות של כיפור אולי קצת נעלמה, כי אני לא כזה רואה את זה כיום של מחילה, ואני לא מרגישה שאני צריכה לבקש סליחה ושהאווירה היא- קודרת ואפורה, אבל אולי זה פשוט עדיף ככה. כן, אולי זה עדיף ככה שביום הזה במקום לעבור בית בית ולהתנצל, אנחנו רוכבים על אופניים ומטיילים ברחובות בלי חשש או סכנה, ובבית משחקים משחקי קופסא, וקצת מתנתקים מהמחשב ומבינים שצריך כוח סיבולת ושינה, וקצת מתגעגעים לאוכל ולמים ולאור ולחברה; אבל רק אל תשכחו את הדבר הכי חשוב-
אם פגשתם את הקבוצה, לא לעזוב אותם, כי תישארו לבד- וזה דבר עצוב ביום כיפור.