בלי כותרת

כן אני אומר, לא יודע, לא שואל, אין לי מושג אך יצא ולאן זה יביא.
יש בי פחד, אך יש גם רצון, אולי לשנות ולעזור.
אולי להשאיר כמו שהוא בלי להרוס יותר מידי, כי בסוף הדברים מסתדרים.
לא רוצה להיות לבד ולאבד את הזמן, אולי בכל זאת זה יהיה מושלם.
ואני אומר לעצמי איזה כייף שהדרך ארוכה ולא רואים את הסוף ולא יודעים מה יקרה.
נכון זה קשה אבל כלכך שווה.
יש חולמים ויש עושים, אני למשל חולם לעשות.
בלי מגבלות, בלי מעצורים, רק חופש החיים המדהימים.
אז תביא את זה אליי, אפילו אם זה לא מקובל עלי.
כי יש כל כך הרבה פגמים, אבל זה כל היופי בחיים.
נראה שנתקעתי ואין לי מה לומר, את מה שנשאר ומה שחזר.
חושב על תמונה קצת מטושטשת קמעה.
מנסה להיזכר ולקשר אבל היא עומדת בשלה, פשוט תקועה בזיכרון בלי כותרת או מסגרת (תלויה באוויר)
ולי נשאר רק קושיה קטנה ודי עמוקה,
האם יש בי אמונה?
לא לאלוהים או לטבע הדברים שיש כוכבים.
ונראה שיש לי תשובה שנקווה שהיא פשוטה וזאת התקווה.
לראות ולהבין מה שנותנים לך החיים ולהיות מאושר כאילו אין מחר.
נכון שהסוף דבילי וחרוזי, אך לפחות הוא לא מזויף אלא טבעי.