לאהוב את המובן מאליו

יש משהו בשעות המאוחרות של הלילה שגורם לך להתגעגע.
אז אתה מתגעגע לחברים שעזבת מאחור,
אתה מתגעגע לדגני בוקר, ואוכל לא מעובד.
אתה מתגעגע לאקסית
ואתה מתגעגע לשכן שהיה צועק עלייך בשתיים בלילה להנמיך את המוזיקה.
אתה מתגעגע לשוטרים שעצרו אותך בפעם הראשונה
אתה מתגעגע ליחסי מין לא מוגנים
אתה מתגעגע לסקרנות וללגלות דברים חדשים,
כמו הפעם הראשונה של "פרפרים בבטן"
או אפילו לטעם המר של קוטג' פג תוקף.
אתה מתגעגע לשפיות
ועדיין חושב על "שלג" הכלב שנדרס לך כשהיית בן 5,
ההוא שאמא שלך אמרה שעשה את דרכו לגן ירוק
כזה שנועד במיוחד לכלבים שהתנהגו יפה כל החיים הקצרים שלהם.
יש משהו בשעות המאוחרות של הלילה שהופך אותך לפגיע,
וכשהיא תשאל אותך אם אתה אוהב אותה
אתה תהנהן בחיוב אל תוך החשיכה;
מונע על ידי הפחד, נרתע מהמחשבה על עצמך לבד בשעות שבין 2:00 ל6:00 בבוקר.
אני כבר יודעת שהכל יחלוף כשתעורר למחרת,
אבל כמה מנחם לדעת שאתה מתגעגע אליי
גם כשהשמש מסנוורת אותך דרך החלון.