זאתי
זאתי,
שאני שונאת.
שלא נותנת לי לחיות.
זאתי,
שלא מפסיקה לחשוב, ולחשוב
פרנויה
כל היום נמצאת על גל של דאגות-
טובעת בים של שגעונות
לא מצליחה להיאחז בשובר הגלים
זאתי, נו זאתי
הטיפשה
שיודעת שלטעות זה אנושי,
ופעמיים זה כבר טיפשי-
ובכל זאת חוטאת וטועה לפחות שלוש פעמים
כדי להיות בטוחה
זאתי,
שלא מצליחה להתרכז,
להתפקס,
לנשום.
שלא יכולה רגע אחד פשוט להיות נורמלית.
זאתי,
שעכשיו היא שותקת.
ברור שהיא שותקת, כי רק שטויות יש לה להגיד
שתשתוק לעד.
זאתי,
שלא משתמשת בלשון תקנית,
או לא מתחילה מבראשית,
נופלת במדרגות ומחכה לעזרה,
אך שוקעת עמוק בתוך הצרה
מקללת בלבה, מקווה שמישהו ישמע
זאת היא,
אני.
תגובות (1)
שיר כל כך פסימי, אבל כתוב בצורה יפה וחרוזה.. (יש מי שתמיד שומע את הזעקה של זאתי)