לא אהיה כאן.

יום אחד, אני כבר לא אהיה כאן.
לא אהיה בחדר הזה, המלא רגשות שצפים.
לא אנגב את הדמעות עם השמיכה שמלווה אותי כבר כמה שנים טובות. לא אצטרך לחכות לשעות המאוחרות כדי לצאת בבטחה, לאחר עוד ריב מייאש ומתסכל. לא אצטרך לסבול את זה שיש מישהו שאני צריכה להסתיר ממנו, לשקר לו, לברוח ממנו ולעגל פינות כשאני עושה מה שאני חושבת לנכון לעשות, מה שאני בוחרת לעשות, מה שגורם לי להנאה.
זה מוציא ממני את החשק ואת הכוחות לחיות, אבל איכשהו, עדיין נשארת בי תקווה. תקווה לעתיד טוב יותר. ברגעים כאלו, אני אומרת לעצמי שלפעמים החיים קשים ואין מה לעשות, צריך להתמודד עם רגעים כאלו. אני יודעת שזה יגמר, אני גם יודעת שיהיו עוד רגעים כאלה. אני יודעת שאני אמשיך לעשות מה שאני רוצה, כי איך שלא תהפכו את זה, אלו החיים שלי, הבחירות שלי, הרצונות שלי, הדחפים שלי, ההחלטות שלי, ואני לא פה בשביל לרצות אף אחד.
אז אני אעשה טעויות, ואני אפול. אני אתנהג בטיפשות, ואני אתרסק. אני ארצה להרוג את עצמי מרוב הנאיביות שיש בי, שתגרום לי להרס עצמי. אבל אני אלמד, בסופו של דבר זה יקרה.
אנשים יצטרכו להתמודד איתי, עם האני העצמי שלי, עם החיים שלי. זה לא יהיה תמיד קל, אני אומרת מניסיון, אבל אין מה לעשות. לפעמים החיים קשים.
יום אחד, אני כבר לא אהיה כאן.
אני אהיה במקום אחר, אהיה במקום שאבחר להיות בו, גם אם הוא הגרוע ביותר.
אהיה חופשייה ללכת, לעשות ולבחור מה לעשות עם החיים שלי בלי לדפוק חשבון לאף אחד.
אני צריכה לחכות בסבלנות, אני יודעת. אבל אני לא מתכוונת לוותר על עצמי. עשיתי כבר מספיק טעויות, אני לא הולכת לעשות עוד אחת, לפחות לא אחת שאני מודעת אלייה.
מצטערת לבשר, אבל זו אני. אתם יכולים להילחם איתי על הרבה דברים, וסביר להניח שגם תתרצו בסופו של דבר, אבל לא תוכלו להילחם איתי על מה שאני. הבן אדם היחיד שיצליח להילחם איתי על עצמי, הוא אני.
יום אחד, אני כבר לא אהיה כאן.
לא אהיה בחדר הזה, המלא רגשות שצפים.
לא אנגב את הדמעות עם השמיכה שמלווה אותי כבר כמה שנים טובות. לא אצטרך לחכות לשעות המאוחרות כדי לצאת בבטחה, לאחר עוד ריב מייאש ומתסכל. 
יום אחד, אני אקרא את זה ואחייך. וכשאסיים, אלך ואמשיך בחיים שלי .